משנה ח: כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָמְרוּ לוֹ, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם. מָצָא בְתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלשִׁים. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, אָמְרוּ הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמַן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. (אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, אָמַר אֵין לִי עֵדִים, הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה), רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר קִרְבוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם:
משנתנו דנה באופן שלאחר שהכריעו הדיינים את הדין, רוצה אחד מבעלי הדין להביא ראיות חדשות לדבריו:
כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא אחד מבעלי הדין רְאָיָה חדשה, הרי הוא סוֹתֵר אֶת הכרעת הַדִּין. אבל אם אָמְרוּ לוֹ הדיינים, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלשִׁים יוֹם, אם מָצָא בְתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה אדם זֶה, שֶׁלֹּא מָצָא ראיה בְתוֹךְ שְׁלשִׁים, וּמָצָא לְאַחַר שְׁלשִׁים, והרי אין טעם להפסידו רק מחמת שלא מצא את ראייתו בזמן הקצוב לו, אלא יכול להביא ראיה לעולם.
אָמְרוּ לוֹ הדיינים הָבֵא עֵדִים, וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, או שאָמְרוּ לו הדיינים הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמַן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם, כיון שכבר הודה שאין לו ראיה או עדים, וחוששים שמא זייף שטר ראיה או שכר עדי שקר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וכי מַה יַּעֲשֶׂה אדם זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים, ולכן אמר שאין לו עדים, וּלאחר זמן מָצָא עֵדִים, וכן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בתחילה שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה, וּלאחר זמן מָצָא רְאָיָה.
אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, ואָמַר אֵין לִי עֵדִים, אמרו לו הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, רָאָה אותו אדם שֶׁהוא מִּתְחַיֵּב בַּדִּין, וְאָמַר 'קִרְבוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי', אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ [-חגורתו], הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם, שהרי הודה שאין לו עדים או ראיה, למרות שידע שהעדים עומדים שם והראיה נמצאת בידו, ועל כרחך שהם עדי שקר או שהראיה מזויפת, ולכן אמר מתחילה שאין לו, ורק כשראה שעומדים לחייבו ניסה להשתמש בעדי השקר או בראיה המזויפת, ואין דבריו מתקבלים, ובזה אף רבן שמעון בן גמליאל מודה.
