משנה ד: וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיו צְרִיכִין לִסְמוֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ:
וּמלבד הדיינים עצמם שבסנהדרין, היו שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כדי שאם יצטרכו להוסיף דיינים מחמת שלא תהיה הכרעה [והיינו כגון שיש רוב של דיין אחד לחובה, שאין זה רוב המספיק בדיני נפשות] יוכלו להוסיף עד שבעים ואחד דיינים. ואמנם לשם כך היה די בארבעים ושמונה תלמידי חכמים, אך אם היו עושים אותם בשתי שורות של עשרים וארבעה, אין זה ראוי ששורות התלמידים יהיו גדולות משורות הדיינים, ואין ראוי לעשות שתי שורות של עשרים ושלשה ושורה אחת של שני דיינים, ולכן עשו שלש שורות של עשרים ושלשה תלמידים. והיו התלמידים יושבים לפי סדר חכמתם, וכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. ואם מת אחד מהדיינים והָיוּ צְרִיכִין לִסְמוֹךְ, סוֹמְכִין מִן השורה הָרִאשׁוֹנָה, את הראשון שבהם, שהוא החשוב ביותר. ואֶחָד מִן השורה הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָשורה הרִאשׁוֹנָה, וְאֶחָד מִן השורה הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשורה השְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל, וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשורה השְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה אותו שנכנס מהקהל יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הרִאשׁוֹן שנבחר להיות דיין, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ, בסוף השורה השלישית, לפי שהקטן שבתלמידים גדול מהגדול שבקהל, והיו כל היושבים בשלש השורות מתקדמים מקום אחד, ובמקום האחרון של השורה השלישית היה יושב התלמיד שהצטרף עתה.
