משנה ב: כָּל הַמַּרְבֶּה בִבְדִּיקוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעֻקְצֵי תְאֵנִים. וּמַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת. חֲקִירוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. בְּדִיקוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה:
מלבד שבע ה'חקירות' שהתבארו במשנה לעיל, צריכים הדיינים לבדוק את העדים ב'בדיקות', והן שאלות נוספות שאינן שייכות לעיקר העדות, וכָּל דיין הַמַּרְבֶּה בִבְדִּיקוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי – רבן יוחנן בן זכאי [בזמן שהיה תלמיד הדן לפני רבו, ולכן הוא מכונה 'בן זכאי'] בְּעֻקְצֵי תְאֵנִים, שהעידו שני עדים על אדם שהרג את חבירו תחת עץ תאנה, ושאל אותם האם היו עוקצי התאנים דקים או עבים, והוכחשו בזה העדים, שאחד אמר שהיו דקים וחבירו אמר שהיו עבים, והתבטלה עדותם.
וּמַה בֵּין 'חֲקִירוֹת', שהן שבע החקירות המבררות את הזמן והמקום לִ'בְדִיקוֹת', שהן שאר השאלות ששואלים הדיינים, ומבארת המשנה, לגבי שבע החֲקִירוֹת, אם אֶחָד מהעדים אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שהרי זו עדות שאי אפשר להזימה [שהזמה נעשית על ידי עדות עדים אחרים שבאותו זמן היו העדים עמהם במקום אחר, ואם אין העדים עונים על כל שבע החקירות, אי אפשר להזים את עדותם]. ואילו בְּדִיקוֹת, אם אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד [-בין] חֲקִירוֹת וְאֶחָד [-ובין] בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
