פרק ז, משנה א: אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וָחֶנֶק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין:
לאחר שהתבאר אופן ההריגה את חייבי הסקילה, יובאו במשניות הבאות דיני שאר מיתות בית דין:
אַרְבַּע סוגי מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וזהו סדר חומרתן, מן החמור אל הקל, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וָחֶנֶק. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, כך הוא סדר חומרתן, שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג. [ויש נפקא מינה ממחלוקת זו לגבי מי שעשה שתי עבירות והתחייב שתי מיתות, שיש להורגו בחמורה שביניהן]. ואופן ההריגה שהתבאר לעיל (פ"ו), זוֹ היא מִצְוַת הַנִּסְקָלִין.
