משנה א: אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין, הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה, שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר. הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, (רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל) רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פוֹטְרִין:
בפרקים הקודמים התבארו דיני הנסקלים, הנשרפים והנהרגים בסייף, ובפרק זה יבוארו דיני הנחנקים. תחילה מביאה המשנה את העבירות שחייבים עליהם חנק, ואחר כך מפרטת את תנאיהם:
אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין, הַמַּכֶּה את אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין – מסרב לדברי בית דין הגדול, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ – עדים המעידים על בת כהן שזינתה, שהיא עצמה בשריפה ובועלה בחנק, והוזמו, שדינם להענש במה שזממו לעשות, אינם נענשים בשריפה כפי שזממו לעשות לאשה, אלא בחנק כפי שזממו לעשות לבועל.
עתה מבארת המשנה את פרטי הדינים בעבירות אלו: הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ – את אביו או את אמו, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה, שֶׁהַמְקַלֵּל את אביו או את אמו לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, וְהַמַּכֶּה אותם לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר, כיון שלא שייכת עשיית חבורה בגוף של אדם מת.
הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ, וישתמש בו אפילו בפחות משוה פרוטה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ בשוה פרוטה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ'. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, (רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל) רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, כיון שבין כך בנו מצוי ברשותו. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, כגון שהיה שייך לשני אנשים ואחד מהם שחררו, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, שנאמר 'מאחיו מבני ישראל', לרבות אדם זה שחציו עבד וחציו בן חורין, וַחֲכָמִים פוֹטְרִין, כיון שהם סוברים שבא פסוק זה למעט מי שחציו עבד וחציו בן חורין.
