משנה א: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:
לאחר שהתבאר לעיל דין אנשי עיר הנידחת, תבאר המשנה להלן האם יש להם חלק לעולם הבא, אך קודם לכן יבואר שלכל ישראל יש חלק לעולם הבא:
כָּל יִשְׂרָאֵל, ואפילו הרשעים שהתחייבו מיתה בבית דין, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא [יש מפרשים שהכוונה לעולם שלאחר תחיית המתים, ויש המפרשים שהכוונה לעולם הנשמות, לאחר מיתת האדם], שֶׁנֶּאֱמַר 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר', ו'ארץ' האמורה כאן היינו ארץ החיים, שהיא העולם הבא.
וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים נלמדת מִן הַתּוֹרָה, וזו מידה כנגד מידה, שהוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים, ואף אם הוא מאמין בתחיית המתים, אלא שאינו מאמין שהיא נלמדת מהתורה, אין באמונתו כלום. וְהאומר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַפִּיקוֹרוֹס – המבזה את התורה או את החכמים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים – ספרי מינים ועבודה זרה, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה לאחר שירק במקומה וְאוֹמֵר את הפסוק 'כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ' או פסוקים אחרים, לפי שאין מזכירים שם שמים על הרקיקה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו – כפי שהוא נכתב, אין לו חלק לעולם הבא.
