משנה ב: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם אָסוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן מֻתָּר:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, שלשה ימים לפני חגם של עובדי עבודה זרה אסור לעסוק עמהם במשא ומתן וכדומה, כדי שלא לגרום להם להודות לעבודה זרה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם – לפני חגיהם, וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם, אָסוּר לשאת ולתת עמהם, כיון שדרכם להודות לעבודה זרה גם על דברים טובים שמזדמנים להם לאחר החג. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, רק לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר, אבל לְאַחַר אֵידֵיהֶן מֻתָּר, אמנם יש חילוק בין דעת תנא קמא שבמשנה הקודמת לבין דעת חכמים, שלדעת תנא קמא במשנה הקודמת שלשת ימי האיסור הם מלבד יום החג בעצמו, ולדעת חכמים שבמשנה זו שלשת ימי האיסור כוללים את יום החג בעצמו.
