מסכת עבודה זרה, פרק א, משנה ט. פרק ב, משנה א

משנה ט: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר, לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. ובְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
משנה ט: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי מתי מותר להשכיר בית לגוי, לרבי מאיר היינו בסוריא או בחוץ לארץ, ולרבי יוסי אפילו בארץ ישראל. מוסיפה משנתנו ואומרת, אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ שמותר לְהַשְׂכִּיר, היינו למחסן של תבן או עצים וכדומה, אבל לֹא להשכיר לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ שמותר, אלא אסור להשכיר לגוי בית דירה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. ובְכָל מָקוֹם, גם במקום שהתירו להשכיר בית לגוי, לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ – כיון שלעולם נקרא שם היהודי על המרחץ, וכשיחמם שם הגוי מים בשבת, יאמרו האנשים שבמרחץ של פלוני היהודי מחממים מים בשבת, ויחשדוהו שהגוי הוא שכירו, ועושה מלאכה עבורו בשבת.
פרק ב, משנה א: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה. וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל נָכְרִית, מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית. אֲבָל נָכְרִית, מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ:
פרק ב, משנה א: שתי המשניות הראשונות שבפרק זה עוסקות בהנהגת היהודי עם הגויים לענין דינים שונים, ובהמשך הפרק יבוארו דיני יין נסך ושאר מאכלות אסורות של גויים. אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה [אמנם במקום שאינם חשודים על כך, מותר]. וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה מישראל עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת, ואפילו ביחוד שדוגמתו מותרת בישראל, וכגון שאשתו איתו, בגוי הדבר אסור, כיון שאין אשתו של הגוי משמרתו. וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם מישראל עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית בחינם, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה, אבל בשכר מותר, כיון שאם לא תעשה כן תהיה איבה ביניהם. אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל – מותר להניח לגויה ליילד בת ישראל, ובתנאי שיש נשים מישראל העומדות ורואות שאין המיילדת הגויה מזיקה לולד. בַּת יִשְׂרָאֵל, לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית, כיון שמסייעת היא לגדל בן לעבודה זרה, אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית – מותר להניח לגויה להניק בן ישראלית, ובתנאי שיהיה הדבר בִּרְשׁוּתָהּ – בביתה של הישראלית, אך לא תמסרנו לגויה להניקו בביתה של הגויה, שמא תהרגנו.