משנה ו: אֵלּו דְבָרִים שֶׁל גוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשָּׁמֶן. וּשְׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה (כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ), וְהַחִילָק, וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
משנה ו: מלבד יין נסך האסור מן התורה, ומלבד סתם יין של גויים האסור מדרבנן, אסרו חכמים מאכלים נוספים של גויים, כדי שלא יהא קירוב דעת בין היהודי לגוי, וכדי שלא יבואו להתחתן עמהם, אֵלּו דְבָרִים – דברי מאכל שֶׁל גוֹיִם אֲסוּרִין באכילה, וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּרהֲנָאָה, חָלָב בהמה טהורה שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי, וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵיתדִּינוֹ ראו שלא התפשט איסורו של השמן ברוב ישראל, ולכן הִתִּירוּ בַשָּׁמֶן. וּשְׁלָקוֹת – כל דבר שבשלו אותו הגויים, ואפילו אם בישלוהו בכליו של הישראל ובפני הישראל, שאין חשש מאכלות אסורות, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, אסורים באכילה, אך לא אסרום בהנאה כיון שאין טעם היין ניכר בהם, וְטָרִית טְרוּפָה – מין דגים טהורים שכותשים אותם דק דק עד שאינם ניכרים כלל, וכשקונים אותם מהגויים אסורים הם באכילה מחשש שהתערב בהם דג טמא, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ – ציר של דגים שאין בו דג קטן הנקרא 'כלבית', שדרכו לגדול בציר של דגים טהורים, ואם אינו נמצא שם זו ראיה שזהו ציר של דגים טמאים, וְהַחִילָק – מין דגים קטנים טהורים, שאין להם סנפיר וקשקשת ועתיד לגדול להם לאחר זמן, ובאמת מותרים הם באכילה, אבל דגים טמאים קטנים הדומים להם מתערבים עמהם, ואינם ניכרים אפילו כשהם שלמים, וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית – מין ירק חריף ששמו חלתית, וחותכים אותו הגויים לחתיכות קטנות בסכין של איסור, וכיון שהוא חריף ממתיק הוא את טעם שמנונית האיסור הבלוע בסכין, ונאסרת החלתית, וּמֶלַחסַלְקוֹנְטִית – מין מלח שכל גדולי רומי רגילים לאכול אותו, ורגילים למשוח אותו בחלב חזיר ובשומן דגים טמאים, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין באכילה, וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה.
משנה ז: אֵלּו מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַדְּבָשׁ. וְהַדַּבְרָנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְפִין, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה. וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה, וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית, וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְגֻלְגָּלִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשְּׁלוּחִין, אֲסוּרִין. הַחֲגָבִים הַבָּאִים מִן הַסְּלוּלָה, אֲסוּרִין. מִן הַהֶפְתֵּק, מֻתָּרִין. וְכֵן לַתְּרוּמָה:
משנה ז: אֵלּו מאכלים של גויים המֻתָּרִין אפילו בַּאֲכִילָה, חָלָב בהמה טהורה שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי,וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ [ואפילו אם עתה הישראל יושב במקומו ואינו רואה את מעשי הגוי, אם יכול הוא לעמוד ולראותו, החלב מותר, כיון שהגוי פוחד לערב חלב טמא, שמא יעמוד הישראל ויראה את מעשיו], וְהַדְּבָשׁ, גם אם בישלו אותו, כיון שניתן לאוכלו גם כשהוא חי,וְהַדַּבְרָנִיּוֹת – חלות דבש, אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְפִין משקין, אין חוששים שמא עירב בהם יין נסך, כיון שהיין מקלקל את הדבש, ולכן גם אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה – אין הדבש הנוטף מהם מכשירם לקבל טומאה [שהרי אין מאכל מקבל טומאה עד שיגע בו משקה. ואף על פי שדבש דבורים הוא אחד משבעה משקים שמכשירים לקבל טומאה, זהו רק באופן שרצונו בכך שיצא המשקה, וכגון שמרסק את חלות הדבש, אבל אם אין רצונו בכך, וכגון כאן, אין הדבש מכשיר את החלות לקבל טומאה], וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִיתשֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה – דג טהור שאינו כתוש, ואף על פי שהוא חתוך לחתיכות, הרי ראש הדג ושדרתו קיימים, וניכר שהוא דג טהור, וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה – ציר של דגים שיש בו דג קטן ששמו כלבית, וזו הוכחה שזהו ציר של דגים טהורים, שמצוי בו מין דג זה, וְעָלֶה שלם שֶׁלחִלְתִּית, שכיון שלא חתכוהו בסכין של איסור, אינו נאסר, ואף על פי שיש שם חלקים שנחתכו מעצמם ודבוקים עדיין בעלים, אין חוששים שהתערבו בהם חתיכות שנחתכו בסכין של איסור, וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְגֻלְגָּלִין – זיתים הכבושים בכלי עגול, ומתחממים שם עד שמתנפחים ומתרככים כגלוסקאות [-עוגות קטנות], ואין חוששים שמא זילף עליהם הגוי יין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשְּׁלוּחִין – אותם זיתים שהתרככו כל כך עד שהגרעינים משתלחים מהם מאליהם, אֲסוּרִין, כיון שאנו חוששים שמא מחמת שזילף עליהם הגוי יין התרככו כל כך. הַחֲגָבִים הַבָּאִים מִן הַסְּלוּלָה – מתוך הסל של החנוני, אֲסוּרִין, כיון שדרך החנוני לזלף עליהם יין. והחגבים הבאים מִן הַהֶפְתֵּק – מהחבית שכונסים אותם כשאוספים אותם, ושם אין דרך לזלף עליהם יין, מֻתָּרִין. וְכֵן לַתְּרוּמָה – וכן כהן החשוד למכור תרומה בחזקת חולין, כל מה שנמצא לפניו בשעה שהוא מוכר, אסור, שמא תרומה היא זו, אבל מה שיש לו באוצר, מותר, כיון שהוא פוחד לערב שם תרומה, שמא ישמעו על כך החכמים ויפקירו את כל מה שיש לו באוצר.
