גמרא
התבאר במשנה שאחת הצורות של עבודה זרה היא צורת דרקון, מביאה הגמרא ברייתא בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵי זֶה הוּא צוּרַת דְּרָקוֹן, פֵּרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ צִיצִין [-כעין סנפירים וקשקשים] בֵּין פְּרָקָיו, מַחְוֵי – והראה רַב אַסִּי שציצין אלו צריכים להיות בֵּין פִּירְקֵי הצַוָּאר.
אָמַר רַבִּי חֲמָא בַּר חֲנִינָא, הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, שצורת דרקון האסורה היא רק באופן זה שיש לו ציצין בין פרקי צוארו.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ אַחַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בַּדֶּרֶךְ, (וּמָצָאתִי) [וּמָצָא] טַבַּעַת וְעָלֶיהָ דְּרָקוֹן, ולא רצה לזכות בה, כיון שעבודה זרה שביד ישראל אין לה ביטול, ואילו בעודה של גוי ניתן לבטלה, ומָצָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים קָטָן, וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם, כיון שאינו יכול לבטל, וכפי שיבואר, אחר כך מָצָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים גָּדוֹל, אָמַר לוֹ בַּטְּלָהּ – בטל את הטבעת מלהיות עבודה זרה, וְלֹא בִּטְּלָהּ. סְטָרוֹ על לחיו, וּבִטְּלָהּ. שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת – ויש ללמוד ממעשה זה שלשה דינים, א. שְׁמַע מִינָּהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים מְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ, שהרי כאן לא היתה זו עבודה זרה של אותו עובד כוכבים שעבר שם, ואף על פי כן הועיל ביטולו [וכן יכול הוא לבטל אף עבודה זרה שאינו עובדה בעצמו, שהרי כאן לא שאלוהו קודם לכן האם הוא עובד לעבודה זרה מסוימת זו]. ב. וּשְׁמַע מִינָּהּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים מְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּעַל כָּרְחוֹ, שהרי אותו עובד כוכבים לא רצה לבטלה עד שסטרו על לחיו והכריחו לבטלה. ג. וּשְׁמַע מִינָּהּ שרק עובד כוכבים הַיּוֹדֵעַ בְּטִיב עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, מְבַטֵּל, וְאילו עובד כוכבים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, אֵינוֹ מְבַטֵּל, ולכן לא אמר לאותו עובד כוכבים קטן שיבטל.
גַּרְסִינָן להלן בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל (סד:), גֵר (ו)תוֹשָׁב, והיינו גוי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, מַהוּ שֶׁיְּבַטֵּל – האם יכול הוא לבטל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וצדדי הספק, האם רק דְפָּלַח – מי שעובד בעצמו עבודה זרה, הוא מְבַטֵּל, אבל מי דְּלֹא פָּלַח בעצמו, הגם שהוא גוי, לֹא מְבַטֵּל, וממילא גר תושב אינו יכול לבטל, אוֹ דִּלְמָא – שמא נאמר, כָּל דְּבַר מִינֵּיהּ – כל מי שהוא מאותו מין של עובדי כוכבים, מְבַטֵּל, וְהַאי – וגר תושב זה, בַּר מִינֵּיהּ הוּא, שהרי הוא עובר על שאר עבירות, ככל עובדי כוכבים. וּפָשַׁט רַב נַחְמָן ספק זה, מִסְתַּבְּרָא, דְפָּלַח, מְבַטֵּל, אבל דְּלֹא פָּלַח לֹא מְבַטֵּל, וממילא אין גר תושב יכול לבטל עבודה זרה.
תְּנַן הָתָם – שנינו שם, במסכת ראש השנה (כד.), דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת [-צורות שונות של הירח] הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּעֲלִיָּתוֹ, בַּטַבְלָא של שולחנו וּבַכּוֹתֶל, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה את העדים הַהֶדְיוֹטוֹת, שאינם יודעים לתאר את מראה הירח כפי שראוהו, וְאוֹמֵר לָהֶם, 'הֲכָזֶה רְאִיתֶם אוֹ כָזֶה', ותמהה על כך הגמרא, וּמִי שָׂרֵי – וכי מותר לעשות כן, וְהָא כְּתִיב (שמות כ יט) 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם', וכך נדרש הפסוק, לֹא תַּעֲשׂוּ כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם, כְּגוֹן חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, ואם כן כיצד הותר לרבן גמליאל לעשות צורות של הלבנה. מתרצת הגמרא, לְהִתְלַמֵּד שַׁאנִי – שונה הדבר כאשר עושים צורות אלו לשם לימוד, וכגון אצל רבן גמליאל, שעשאם כדי לסייע לעדים לתאר כיצד נראתה הלבנה, דִּכְתִיב "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם', ודרשו חכמים, אֲבָל אַתָּה לָמֵד כדי לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, וכגון רבן גמליאל שעשה כן כדי לקבל עדויות על חידוש הלבנה.
תַּנְיָא אִידָךְ – בברייתא אחרת שנינו על פסוק זה, 'לֹא תַּעֲשׂוּן אִתִּי', לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם, כְּגוֹן חַיּוֹת וְאוֹפַנִּים, שְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, והיינו כפי שהם מתוארים בדברי הנביאים.
תַּנְיָא בברייתא, כָּל הַפַּרְצוּפוֹת של בעלי חיים, מוּתָּרִים בעשיה, חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, מִפִּרְקֵיהּ דְּאַבַּיֵּי שְׁמִיעַ לִי – מדרשתו של אביי הבנתי דין זה, שהוא נלמד מהפסוק 'לֹא תַּעֲשׂוּן אִתִּי', ודורשים זאת כאילו נאמר לֹא תַּעֲשׂוּן אוֹתִי, כלומר, כיון שנאמר בפסוק 'בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם', אף שזהו משל בלבד, שהרי אין שום דמות למעלה, מכל מקום מפני הכבוד נאסרה עשיית צורת אדם.
הגמרא מבארת עתה שיש איסור לעשות בתים או כלים הדומים לבית המקדש וכליו: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת העשוי בתַּבְנִית הֵיכַל של בית המקדש, והיינו שיהיו ארכו, רחבו, גבהו ומידת פתחיו כמו ההיכל שבבית המקד, וכן לא יעשה אַכְסַדְרָה לביתו בתַּבְנִית אוּלָם [כיון שהאולם היה פתוח כולו בצדו המזרחי, דומה הוא לאכסדרה, פרוזדור], וכן לא יעשה חָצֵר בתַּבְנִית עֲזָרָה. וכן לגבי הכלים, לא יעשה שֻׁלְחַן בתַּבְנִית השֻׁלְחַן של בית המקדש, ולא יעשה מְנוֹרָה בתַּבְנִית המְנוֹרָה שבבית המקדש, שיש בה שבעה קנים, אֲבָל עוֹשֶׂה מנורה שֶׁל חֲמִשָּׁה וְשֶׁל שִׁשָּׁה וְשֶׁל שְׁמֹנָה קנים, וְרק שֶׁל שִׁבְעָה לֹא יַעֲשֶׂה, אֲפִילוּ אם עושה אותה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת, שהרי אף המנורה שבמקדש כשרה בדיעבד אם נעשית משאר מיני מתכות, ולא מזהב.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, טַבַּעַת שיש בה צורת אדם, שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט, אָסוּר לְהַנִּיחָהּ – לקיימה, שהרי הוא מקיים צורת אדם בולטת, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ, והיינו חותם הנעשה על ידי הנחת הטבעת בשעוה רכה, ונוצרת על ידי זה צורה הפוכה של הטבעת, והרי זו צורת אדם שוקעת, המותרת. ואם היה חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ, מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ – לקיימה, שהרי זו צורה שוקעת ולא בולטת, וְאָסוּר לַחֲתוֹם בָּהּ, כיון שעל ידי החתימה נעשית בשעוה צורת אדם בולטת.
