משנה ב: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי עֲנָבִים, יְדִיחֵן וְהֵן מֻתָּרוֹת. וְאִם הָיוּ מְבֻקָּעוֹת, אֲסוּרוֹת. נָפַל עַל גַבֵּי תְאֵנִים אוֹ עַל גַּבֵּי תְמָרִים, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְּבַיְתוֹס בֶּן זוֹנִין שֶׁהֵבִיא גְרוֹגְרוֹת בִּסְפִינָה. וְנִשְׁתַּבְּרָה חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ וְנָפַל עַל גַבֵּיהֶן, וְשָׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּם. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁבַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר. כֹּל שֶׁאֵין בַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, מֻתָּר, כְּגוֹן חֹמֶץ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי גְרִיסִין:
יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי עֲנָבִים, יְדִיחֵן במים צוננים, וְהֵן מֻתָּרוֹת, כיון שבאופן זה אין טעם היין נספג בענבים. וְאִם הָיוּ הענבים מְבֻקָּעוֹת, הרי נכנס היין לגוף הענבים, ואֲסוּרוֹת. נָפַל יין נסך עַל גַבֵּי תְאֵנִים אוֹ עַל גַּבֵּי תְמָרִים, שדרכם להיות ללא עוקץ, ויש מקום ליין להכנס לגוף הפרי, והרי הם כענבים מבוקעות, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם, והיינו שאין ששים בתאנים או בתמרים כנגד היין, וטעם היין משביח את התאנים או התמרים, הרי הכל אָסוּר. ואם היין נותן טעם פגם בפירות, אינן נאסרים, ומַעֲשֶׂה היה בְּבַיְתוֹס בֶּן זוֹנִין, שֶׁהֵבִיא גְרוֹגְרוֹת – תאנים יבשות בִּסְפִינָה, וְנִשְׁתַּבְּרָה חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ וְנָפַל היין עַל גַבֵּיהֶן, וְשָׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּם, כיון שטעם היין אינו משביח את הגרוגרות אלא פוגם את טעמם. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁבַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם – אם האיסור משביח את המאכל, הרי הוא אָסוּר. וכֹּל שֶׁאֵין בַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, אלא טעם האיסור פוגם את המאכל, הרי המאכל מֻתָּר, וכְּגוֹן חֹמֶץ של איסור שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי גְרִיסִין רותחים, שהוא פוגם את טעמם.
