משנה ג: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר, מֻתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְּתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִגּוֹב:
משנתנו עוסקת בדינם של חביות יין של ישראל, ששהו עם הגוי, ואין ידוע אם פתחם הגוי: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן של ישראל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר, שלא הודיע לו הישראל שהוא מתרחק מהמקום, מֻתָּר, ואפילו אם התרחק ממנו הישראל לזמן רב, אין חוששים שפתחם הגוי, כיון שהוא חושש בכל רגע שמא יבוא הישראל פתאום, ויראנו.
אמנם אִם הוֹדִיעוֹ הישראל שֶׁהוּא מַפְלִיג, ושהה זמן שיש בו כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם – שיעשה הגוי נקב קטן בחבית היין, וְיִסְּתּוֹם את הנקב שעשה בטיט, וְיִגּוֹב – ויתנגב הטיט הסותם את הנקב, באופן שאינו ניכר, הרי היין נאסר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חולק ואוֹמֵר, אין חוששים שיעשה הגוי נקב קטן, כיון שנקב כזה ניכר אף לאחר שסתמוהו, אלא שיעור הזמן שאם שהה בו הישראל נאסר היין היינו כשהיה לגוי זמן כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח את מכסה החבית לגמרי, החתום בטיט, וְיִגּוֹף – ויסגור את המכסה מחדש ויחברנו בטיט, וְתִגּוֹב – ויתנגב הטיט של המכסה כולו, שזהו שיעור זמן רב יותר, ורק בשיעור זמן זה נאסר היין.
משנה ד: הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בַקָּרוֹן אוֹ בַסְּפִינָה וְהָלַךְ לוֹ בְקַפַּנְדַּרְיָא, נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָחַץ, מֻתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִגּוֹב. הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַחֲנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס, מֻתָּר. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִגּוֹב:
משנתנו ממשיכה לדון בענין יין של ישראל ששהה בסמוך לגוי, ואין ידוע האם נגע הגוי ביין ואסרו, או לא:
ישראל הַמַּנִּיחַ את יֵינוֹ בַקָּרוֹן אוֹ בַסְּפִינָה, וְהָלַךְ לוֹ בְקַפַּנְדַּרְיָא – בדרך קצרה, שנכנס בשער אחד ויוצא בשער שכנגדו, ונִכְנַס לַמְּדִינָה [-לעיר] וְרָחַץ במרחץ, הרי היין מֻתָּר, כיון שלא הודיע לגוי שהוא מתרחק מהמקום, ופוחד הגוי לגעת ביין, שמא יבוא היהודי פתאום ויראנו. אבל אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג – הולך למקום רחוק, ושהה שיעור זמן שיש בו כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם – שיעשה בו נקב קטן, וְיִסְתּוֹם את אותו נקב בטיט, וְיִגּוֹב – ויתנגב הטיט שבאותו נקב, עד שלא יהא ניכר שסתמו מחדש, הרי היין נאסר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אין חוששים שמא יעשה נקב קטן, אלא היין נאסר רק אם שהה שיעור זמן שיש בו כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח את המכסה של החבית כולה, וְיִגּוֹף – ויסתמנו מחדש על ידי טיט, וְתִגּוֹב – ויתנגב הטיט שסביב כל המכסה, שזהו שיעור זמן רב יותר. אופן נוסף של מחלוקת זו: הַמַּנִּיחַ את הנָכְרִי בַחֲנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס, מֻתָּר. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג, אם שהה שיעור זמן שיש בו כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם, וְיִסְתּוֹם, וְיִגּוֹב, נאסר היין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שיעור הזמן שנאסר בו היין הוא אם שהה כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח, וְיִגּוֹף, וְתִגּוֹב. [והטעם שהובאו במשניות אלו שלש אופנים של מחלוקת זו, כיון שבאופן הראשון (משנה ג) יש יותר סברא לומר שהגוי פוחד שיבוא פתאום הישראל ויראנו נוגע ביין, אבל באופן שהיין בקרון או ספינה, ומתרחק בכל שעה, יתכן שאין הגוי מפחד, ולכן השמיעה משנתנו בדינה הראשון שגם באופן זה היין מותר, כיון שהגוי חושש שמא יבוא היהודי ממקום אחר, ויראנו. ועדיין היה מקום לומר שבאופן שהגוי נמצא בחנות יש חשש שיסגור את הדלת ויגע ביין, ולכן חידשה משנתנו בדינה השני שגם באופן זה היין נאסר. ואמנם, אם באמת ראה היהודי שסגר הגוי את הדלת, היין נאסר].
