גמרא
אָמַר רַב הוּנָא, נִצּוֹק – משקה הנשפך מכלי עליון לכלי תחתון, והמשקה הנשפך מחבר בין המשקה שנשאר בכלי העליון לבין המשקה שנמצא בכלי התחתון, לְטוּמְאָה וּלְטַהֲרָה לֹא הָוֵי חִיבּוּר, ולכן גם אם המשקה שבכלי התחתון טמא, אין הוא מטמא את המשקה שבכלי העליון, וכן אם היתה גומת מים שאין בה ארבעים סאה מחוברת על ידי זרם מים למקוה מים שיש בו ארבעים סאה, אין חיבור זה מועיל לטהרה ולהחשיבה כמקוה כשרה, אבל לְעִנְיָן יַיִן נֶסֶךְ הָוֵי חִיבּוּר, ואם המשקה התחתון הוא יין נסך, נאסר אף היין שבכלי העליון. וְאִי קַּשְׁיָא לְךָ הָא דִּתְנַן – ואם יקשה לך על דין זה ממה ששנינו במשנתנו, הַמְעָרֶה יין כשר מִכְּלִי שלו לִכְלִי של גוי, הַמְעָרֶה מִמֶּנּו – היין שנשאר בכלי העליון, ששפך ממנו לכלי של הגוי, מֻתָּר, וְאֶת שֶׁעִירָה לְתוֹכוֹ – היין שנשפך לכלי של הגוי, אפילו אותו חלק של היין שעדיין לא נכנס לכלי של הגוי, אָסוּר, הרי שאין הניצוק נחשב חיבור לאסור את היין שבכלי העליון, אין זו קושיא, כיון דהָתָם – שם, במשנתנו, מדובר דְּקָא מַקְטִיף קִיטוּפֵי, כלומר, מדובר באופן שלא היה חיבור בין שני הכלים, אלא שפך מעט יין, וקודם שהגיע היין לכלי התחתון נפסק הקילוח, ונמצא שכשהגיע היין לכלי התחתון, לא נגע הקילוח ביין שבכלי העליון, אבל אם שפך בקילוח אחד, ובשעה שנכנס היין לכלי התחתון היה זרם היין מחובר ליין שבכלי העליון, גם מה שבכלי העליון נאסר, וכדברי רב הונא. והיינו כִּדְאָמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לְהַנְהוּ סְבוּאָתָא – כפי שאמר רב חסדא לאותם מוכרי יין, כִּי כַּיְילִיתוּ חַמְרָא – כשאתם ממלאים יין בכלים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אִי קִיטְפֵי קְטוּפֵי – או שתשפכו את היין באופן שנפסק ראש הקילוח קודם שמגיע סוף הקילוח לכלי של העובד כוכבים, אִי נְפִיצוּ נְפוּצֵי – או שתשליכו את היין ממרחק לתוך כליהם של העובדי כוכבים, כדי שלא יהיה חיבור בין היין שלכם ליין של הגויים על ידי היין הניצוק מכלי לכלי.
מביאה הגמרא דין נוסף בענין מזיגת יין לכליהם של עובדי כוכבים: (כד)אָמַר לְהוּ רָבָא לְהַנְהוּ שְׁפוֹכָאֵי – פועלים ישראלים השופכים יין לכליהם של עובדי כוכבים, כִּי שַׁפְכִיתוּ חַמְרָא – כאשר אתם שופכים יין לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא לִיקְרַב עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְסַיֵּעַ בַּהֲדַיְיכוּ – עליכם להזהר שלא יתקרב עובד כוכבים לסייע לכם בשפיכת היין, דִּילְמָא מִישְׁתְּלִיתוּ – שמא תשכחו, וְשָׁדִיתוּ לֵיהּ עֲלֵיהּ – ותניחו את הכלי שאתם שופכים ממנו יין ביד העובד כוכבים לבדו, וְקָא אָתֵי מִכֹּחוֹ – ונמצא שהיין שבכלי התחתון בא מכוחו של העובד כוכבים, וְאָסִיר – ונאסר היין, וממילא אף דמיו אסורים, ולא תוכלו לקבל את דמיו מהעובדי כוכבים.
הַהוּא גַּבְרָא דְאַסִיק חַמְרָא בְּגִישְׁתָּא וּבַת גִישְׁתָּא – מעשה באדם שהעביר יין מחבית לחבית על ידי שני קנים המחוברים זה לזה (בצורה כזו ^), וכאשר הצד האחד בתוך היין שבחבית המלאה מוצצים מעט את הקצה השני של הקנה, וכשמתחיל היין לזרום הרי הוא נמשך מאליו לחבית הריקה עד שמתרוקנת החבית המלאה, אָתֵי – בא עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲנַח יָדֵיהּ אַגִישְׁתָּא – והניח את ידו על היין המקלח מחבית לחבית, אַסְרֵיהּ רָבָא לְכוּלֵּיהּ חַמְרָא – אסר רבא את היין כולו, ואף היין שבחבית המלאה, שעדיין לא עבר דרך אותו קנה, מבררת הגמרא, שָׁמַעַתְּ מִינָהּ – האם יש ללמוד מכך שנִצּוֹק נחשב חִיבּוּר, דוחה הגמרא, אין הכרח לדבר, כיון דשַׁאנִי הָתָם – שונה הדבר באותו מעשה, דְּכוּלֵיהּ [חַמְרָא] אַגִישְׁתָּא וּבַת גִישְׁתָּא גָרִיר – כיון שכל היין נגרר ונמשך דרך אותם קנים, והכל נחשב כחבית אחת ארוכה, וכשנוגע ביין המקלח הרי זה כאילו נגע בכל היין שבחבית, ואסר את הכל.
אָמַר מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב נַחְמָן, קְנִישְׁקָנִין – כלי שיש בו כמה קנים, ויכולים כמה בני אדם לשתות ממנו יחד, כל אחד בקנה אחר, שַׁרְיָא – מותר לישראל ולעובד כוכבים לשתות ממנו יין ביחד מכלי אחד, כיון שכל זמן ששניהם מוצצים את היין בקנה אין היין שנגע בפיו של הגוי חוזר אל החבית, וְהָנֵי מִילֵּי דְּקָדִים וּפָסַק יִשְׂרָאֵל – אמנם זהו דוקא בתנאי שהישראל מפסיק לשתות ראשון, אֲבָל קָדִים וּפָסַק עוֹבֵד כּוֹכָבִים – אך אם העובד כוכבים הפסיק ראשון את שתייתו, לֹא – אסור לישראל להמשיך לשתות, כיון שבשעה שפסק לשתות יורד מקצת מהיין שנגע בפיו לחבית ומתערב בשאר היין, ונאסר הכל.
משנה
משנתנו מבארת עתה את דין תערובת יין נסך, מתי אוסר יין הנסך את המשקה האחר המעורב בו: יֵין נֶסֶךְ – יין שהתנסך לשם עבודה זרה, אָסוּר בשתיה ובהנאה, וְאוֹסֵר את תערובתו אפילו בְּכָל שֶׁהוּא, שאם התערבה טיפת יין נסך בכמות גדולה של יין כשר, הכל נאסר. יַיִן נסך שהתערב בְּיַיִן כשר, וְכן מַיִם שהתנסכו לעבודה זרה שהתערבו בְּמַיִם כשרים, כיון שזו תערובת של אותו מין, יין או מים, הרי האיסור הוא אפילו בכָל שֶׁהֵן. אבל אם התערב יַיִן נסך בְּמַיִם רגילים, וּמַיִם שהתנסכו לעבודה זרה והתערבו בְּיַיִן כשר, התערובת נאסרת רק אם יש באיסור בְּנוֹתֵן טַעַם – שיעור הנותן טעם בכל התערובת, והיינו כשאין שישים כנגד האיסור. מסיימת המשנה ואומרת, זֶה הַכְּלָל בתערובת איסור בהיתר, אם התערב מִין בְּמִינוֹ, כמו יין ביין וכדומה, נאסרת התערובת אפילו בְּמַשֶּׁהוּ – שיעור קטן ביותר של איסור. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ – ואם התערובת היא של מין אחד במין אחר, כמו יין במים, השיעור הוא בְּנוֹתֵן טַעַם, והיינו כשאין שישים חלקים כנגד חלק אחד של איסור.
