משנה י: אַף הוּא הָיָה אוֹמֵר חֲמִּשָּׁה דְבָרִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט אִיּוֹב, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט הַמִּצְרִיִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ:
משנה י: אַף הוּא [-רבי עקיבא] הָיָה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, א. מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל היה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שנאמר (בראשית ז יא) 'בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ', ונאמר (בראשית ח יד) 'וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ', ואותם אחד עשר יום יתירים, הם כיון ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה אחד עשר יום, והיה משפטם שנה שלימה לפי חודשי החמה. ב. מִשְׁפַּט אִיּוֹב, שנידון ביסורים, היה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שנאמר (איוב ז ג) 'כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא, וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי', ו'ירחי שוא' זו תקופת הקיץ, שהימים ארוכים, ו'לילות עמל' זו תקופת החורף, שהלילות ארוכים, ועל לילות החורף נאמר 'מנו לי', כלומר, נמסרו לו במניינם, שלא חסר מהם אחד, והושוו לימות הקיץ, שאף מהם לא חסר אחד. ג. מִשְׁפַּט הַמִּצְרִיִּים היה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שנאמר בתחילת בואם של משה ואהרן שנשלחו ישראל 'לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן', והתבן מצוי בעולם בחודש אייר, והם יצאו בשנה הבאה בחודש ניסן. ד. מִשְׁפַּט גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא יהיה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כי לא ימותו כולם בבת אחת, אלא יהיו נימוקים והולכים עד שיכלו, שנאמר (ישעיה יח ו) 'יֵעָזְבוּ יַחְדָּו לְעֵיט הָרִים וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וְקָץ עָלָיו הָעַיִט, וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף', ומכך שהוזכרו בפסוק 'קיץ' ו'חורף' יש ללמוד שיהיה משפטם שנה שלימה. ה. מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו כג) 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ גו' יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה", והיינו כשיגיע בפעם השניה אותו החודש שבו מת ונכנס לגיהנם, יצא להשתחוות לפני ה'. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, משפט רשעים בגיהנם שבעה שבועות, כמנין השבועות שמִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת [-שבועות], שֶׁנֶּאֱמַר באותו פסוק 'וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ', והיינו לאחר שיהיה בגיהנם מנין ימים כמו שיש מפסח, המכונה בתורה 'שבת', ועד חג השבועות שהוא ממחרת השבת השביעית, יבוא להשתחוות לפני ה'.
