משנה ה: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, מֻקֶּפֶת גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמִירָה אוֹ בֵית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָה:
משנתנו דנה עתה במקומות מוקפים מחיצות ממש [ולא רק 'פסים', כמו במשניות הקודמות], מה הם התנאים הנצרכים כדי שתועיל הקפה זו להחשיבם כרשות היחיד, שמותר לטלטל בתוכה. יש להקדים, שכיון שהלכות שבת נלמדות מהמלאכות שהיו במשכן, אף לענין רשויות למדו חכמים את שיעור החצר המותרת בטלטול מחצר המשכן, שהיתה מאה אמה על חמישים אמה, שהם חמשת אלפים אמות מרובעות, ואם נחשב את השטח במרובע שארכו ורחבו שוים, יהיה זה שבעים אמה וארבעה טפחים ומשהו לכל צד, ומכונה בלשון חכמים 'שבעים אמה ושיריים'.
וְעוֹד דין אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, הַגִּנָּה, וְהַקַּרְפָּף – מקום מוקף מחוץ לעיר ששומרים בו עצים, שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, שזהו השטח המרובע של חצר המשכן, שהיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמֵרָה – סוכה קטנה לשומרי הצאן, אוֹ בֵּית דִּירָה, אף שאין בעליה דר בה בקביעות, אוֹ שֶׁתְּהֵא הגנה סְמוּכָה לָעִיר [יש אומרים בתוך שבעים אמה ושיריים, ויש אומרים בתוך אלפיים אמה (מאירי)], שדעת בעליה להשתמש בה תמיד, והרי היא כמקום שהוקף לשם דירה. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, אֲפִילוּ אֵין בָּהּ, באותה גינה או קרפף שומרה או בית דירה, אֶלָּא רק בּוֹר – עגול, וְכן אם יש בה שִׁיחַ – חפירה בצורת מלבן, וּמְעָרָה, שהיא מקורה, ויש בהם מים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא חולק ואוֹמֵר, אֲפִילוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ, אֲפִילוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, כיון שהוא לומד מהפסוקים שרק חצר מרובעת ממש מותרת בטלטול. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִילוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, כמו חצר המשכן שהיתה מאה אמה על חמישים אמה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.
משנה ו: אָמַר רַבִּי אֶלְעַאי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִלּוּ הִיא כְבֵית כּוֹר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ, אֲבָל לָהֶם מֻּתָּר. וְכֵן שָׁמַעְתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁיוֹצְאִין בְּעַקְרְבָנִין בַּפֶּסַח. וְחִזַּרְתִי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי:
במשנה הקודמת נחלקו תנאים בדין גנה וקרפף שהם מקומות שלא הוקפו לדירה גמורה, עד איזה שיעור מועילות המחיצות שלהם להתיר את הטלטול בהם [ולדעת כולם אין ההיתר אלא עד בית סאתיים], משנתנו מביאה בזה דעה נוספת: אָמַר רַבִּי אִלְעַאִי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִלּוּ הִיא – הגינה או הקרפף, גדולה ביותר, כְּשיעור בֵּית כּוֹר – בית זריעת כור תבואה, שהוא שיעור שלשים סאה, מותר לטלטל בה, כיון שיש להם מחיצות טובות, אף על פי שלא הוקפו לדירה [ואף שלעיל התבאר שלדעת רבי אליעזר אם אורכה יתר על רוחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בה, מחלוקת תנאים היא בדעת רבי אליעזר].
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ דין נוסף, אַנְשֵׁי חָצֵר שעשו עירובי חצרות [וענין העירוב הוא שמניחים מאכלים של כולם בבית אחד, וכאילו הכל רשות אחת המשותפת לכולם], שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב – לא השתתף בערב שבת בנתינת פת לעירוב וממילא נאסרו כולם לטלטל בחצר זו, ובשבת הפקיר וביטל את רשותו לגבי שאר בני החצר והותרו בזה כולם להכניס ולהוציא מביתם לחצר, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ – לו עצמו אסור לטלטל מביתו לחצר או מהחצר לביתו, כדי שיהא ניכר שאין לו רשות בחצר זו אחר שביטלה להם, אֲבָל לָהֶם – לשאר בני החצר, מֻתָּר להכניס ולהוציא מביתו לחצר.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹצְאִים ידי חובת אכילת מרור בְּ'עַקְרְבָּנִין' [-מין ירק מר] בְּפֶסַח, וְחָזַרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו, וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר – חיפשתי תלמיד נוסף ששמע ממנו דברים אלו, וְלֹא מָצָאתִי.
