משנה ז: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וּבַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב, בָּרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וּבַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי בַשֵּׁנִי, וּבָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
במשנה הקודמת הובאה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בדין יום טוב שחל סמוך לשבת, האם עושה עירוב אחד או שני עירובין. משנתנו עוסקת בדין שני ימים טובים של ראש השנה, האם אפשר לעשות לשני הימים שני עירובין: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא האדם שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר – שמא יעברו בית דין את חודש אלול, ויהיו שני ימים טובים של ראש השנה, ואותו אדם צריך ללכת ביום הראשון למזרח וביום השני למערב, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין – רשאי להניח שני עירובי תחומין, אחד במזרח ואחד במערב, וְאוֹמֵר, עֵירוּבִי בַּיום הרִאשׁוֹן יהא לְמִזְרָח, ובַּשֵּׁנִי יהא לְמַעֲרָב. וכן יכול לומר בהיפך, שבָּרִאשׁוֹן יהא עירובי לְמַעֲרָב, ובַּשֵּׁנִי יהא עירובי לְמִזְרָח. וְכן יכול להניח עירוב אחד, ולומר, עֵירוּבִי יהא רק בַּיום הרִאשׁוֹן, וְאילו בַּשֵּׁנִי הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. וְכן יכול לומר עֵירוּבִי יהא רק בַּשֵּׁנִי, וְאילו בָּרִאשׁוֹן הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, אלא אם הניח עירוב בערב היום הראשון, קנה שביתה לשני הימים, ואם לא הניח עירוב בערב היום הראשון, אינו יכול לערב ליום השני. וטעמם של חכמים, כיון שהם סוברים ששני הימים של ראש השנה קדושה אחת הם, ואינו יכול לחלקם לגבי עירוב.
משנה ח: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי. וְכֵן בֵּיצָּה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
וְעוֹד דין אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כלכלה [-סל] של פירות טבל, שרוצה האדם להפריש מהם תרומות ומעשרות בראש השנה, והדבר אסור ביום טוב, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן – מפריש האדם תרומות ומעשרות מהכלכלה על תנאי, ואומר, אם היום הוא יום טוב האמיתי, לא תחול ההפרשה עד הערב, שהוא חול. ואם היום הוא חול, תחול ההפרשה עכשיו, וְאוֹכְלָהּ – אוכל את פירות הכלכלה בַּיום השֵּׁנִי של ראש השנה, כיון שממה נפשך חלה ההפרשה, או בראשון או בכניסתו של השני.
וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי, כי אף שביצה שנולדה ביום טוב אסורה בו ביום, הרי בשני ימים טובים של ראש השנה יש בודאי יום אחד שהוא חול, וממילא כשנולדה בראשון מותרת בדני ממה נפשך, אם הראשון היה חול, הרי לא נאסרה מעולם, ואם הראשון היה קודש, הרי השני חול, ומותרת בו. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, כיון שהם סוברים ששני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן, וכמו שהתבאר.
