משנה ח: כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ, בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין, כַּגְּרוֹגֶרֶת, לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
עתה מבארת המשנה כמה מזון נצרך להנחת עירוב חצרות: שואלת המשנה, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ של העירוב, ומשיבה שיש חילוק בדבר, בִּזְמַן שֶׁהֵן [-בני החצר] מְרֻבִּין, והיינו שהם שמונה עשר בני אדם או יותר, די בכך שיהא מָזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לְכֻלָּם יחד, ובִזְמַן שֶׁהֵן מוּעָטִין, והיינו שהם פחות משמונה עשר בני אדם, יש צורך בשיעור כִּגְרוֹגֶרֶת [-כתאנה מיובשת] לְהוֹצָאַת שַׁבָּת – שזהו שיעור ההוצאה האסורה של מאכל בשבת, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מבני החצר.
