משנה ז: אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, אֵין מְמַלְאִין הֵימֶנָּה בַשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָה מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִיצָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בְאַמָּה שֶׁל אָבֵל שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַל פִּי זְקֵנִים בַּשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ כַּשִּׁעוּר:
לאחר שהתבאר במשנה הקודמת דין בור מים העוברת בין שתי חצרות שלא עירבו, מבארת משנתנו את הדין של אמת מים העוברת בתוך חצר, ואפילו מעורבת: אַמַּת הַמַּיִם – תעלה של מים הבאה מן הנהר שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, ואף כשהיא עוברת ברשות היחיד [כגון שהחצר מעורבת] דין האמה ככרמלית, כיון שהמים שבה באים מכח הנהר, שהוא כרמלית, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה – ממנה מים בְּשַׁבָּת, שהרי אסרו חכמים לטלטל מכרמלית לרשות היחיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ [-לאמת המים] מְחִיצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה – במקום שבו המים נכנסים לחצר, וּבַיְּצִיאָה – במקום שבו המים יוצאים מן החצר, וצריכה המחיצה להיות בתוך כתלי אמת המים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ – קיר החצר העומד מעל מקום אמת המים, תִּידּוֹן – יש להחשיבו מִשּׁוּם מְחִיצָּה, וכשיטתו לעיל לגבי בור שבין שתי חצרות, שאין צורך שתהא המחיצה בתוך הבור או נוגעת במים, אלא הכותל שבין החצרות נחשב מחיצה אף לענין זה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כסיוע לשיטתו, מַעֲשֶׂה בְּאַמָּה – אמת המים שֶׁל העיר אָבֵל, שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה מַיִם עַל פִּי הוראת הזְקֵנִים [-החכמים] בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ, אין זו ראיה, כיון שטעם ההיתר שם היה מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיָה בָּהּ כְּשִׁיעוּר של כרמלית, והיינו עומק עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים.
