משנה יא: וְכֵן שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה, מֻתָּרִין. וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה, אֲסוּרִין:
וְכֵן אם היו שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת – שתי עליות [שבכל אחת יש כמה דיורין] זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, וביניהם חצר, מִקְצָתָן – בני עליה אחת עָשׂוּ עוּקָה – גומא למימיהן, וּמִקְצָתָן – בני העליה האחרת לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת [-אותם] שֶׁעָשׂוּ עוּקָה, מוּתָּרִין לשפוך לשם את מימיהן, וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה, אֲסוּרִין, ואיסורם הוא אפילו לשפוך את המים הדיוטא שלהם, כיון שחששו חכמים שבני אותה דיוטא לא ירצו לקלקל את החצר במי השופכים שלהם, ויטלטלו אותם אל העוקה של בני הדיוטא השניה, וכיון שאין עירוב ביניהם, הדבר אסור.
