משנה ד: זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת:
זִיז – מדף שֶׁלִּפְנֵי החַלּוֹן, המחובר לכותל מבחוץ, וגבוה יותר מעשרה טפחים מקרקע רשות הרבים, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִים מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת – מותר להעביר חפצים מהבית אל הזיז, וכן מהזיז לתוך הבית, כיון שאין רשות הרבים אלא עד גובה עשרה טפחים, ולמעלה משם הרי זה 'מקום פטור', ומותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד למקום פטור [אמנם היתר זה הוא רק בכלים העשויים להשבר אם יפלו לרשות הרבים, שבודאי יזהר שלא יפלו, אבל כלים שאינם עשויים להשבר אסור להניח שם, מחשש שיפלו לרשות הרבים ויכניסם משם לרשות היחיד].
עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמְטַלְטֵל חפצים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וכן עומד אדם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְטַלְטֵל חפצים הנמצאים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, ממקום למקום בתוך רשות היחיד, על ידי שמתכופף לרשות היחיד, וכדומה. ובאופן שעומד ברשות היחיד ומטלטל חפץ הנמצא ברשות הרבים, וּבִלְבַד [-ובתנאי] שֶׁלֹּא יוֹצִיא את החפץ חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת של מקום הנחתו, שהרי אסור להעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, והחידוש בדינים אלו הוא שאין חוששים שיכניס את החפץ לרשות שהוא עומד בה.
משנה ה: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכֵן לֹא יָרוֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רֻקּוֹ בְּפִיו, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָרוֹק:
לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וכן לא יעמוד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שהרי בכך הוא מעביר את המים מרשות לרשות, וְכֵן לֹא יִרוֹק, מאותו טעם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִשעה שֶׁנִּתְלַשׁ – נאסף רוּקוֹ בְּפִיו, אין הוא בטל לגופו אלא נחשב כטלטול, ולכן לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת ברשות הרבים, עַד שֶׁיִּרוֹק. [ואף שאין איסור טלטול מן התורה כשמוציא דבר בפיו, היינו רק כיון שאין דרך הוצאה בכך, אך את הרוק דרך להוציא כשהוא בפה, ולכן יש בכך איסור].
