משנה ד: הָאוֹמֵר עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי, מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּדָּר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי, מֵת הַנּוֹדֵר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. מֵת הַנִּדָּר, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים:
משנה ד: הָאוֹמֵר עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי, ועמד הנערך לפני הכהן והתחייב הנודר בדמי ערכו, וקודם שנתן את הדמים להקדש מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּדָּר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין של המעריך את דמי הנערך. ואם נדר האדם ואמר דָּמָיו [-דמי שוויו] שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי, ומֵת הַנּוֹדֵר קודם ששמו את שוויו של הנידר, אף על פי כן יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין של הנודר, כיון שהנידר קיים וניתן לשום את שוויו. אבל אם קודם ששמו את דמיו של הנידר מֵת הַנִּדָּר, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין של הנודר את דמי הנידר, לפי שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים, ולא ניתן עתה לשום את שוויו.
