פרק ג, משנה א: מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל:
פרק ג, משנה א: מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים – הזורע ערוגות של תבואה, העשויות כמלבנים, בין עצי זית, או עצים אחרים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עליו להניח פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת ממלבנות התבואה, ובֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מניח פאה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים בית שמאי לבית הלל, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין, כלומר שהיו מלבנות התבואה זרועות באופן שקצהו של כל אחד מהמלבנות מעורב במלבן אחר, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵמלבן אֶחָד עַל הַכֹּל:
