משנה ב: הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁיֵּר קְלָחִים לַחִים, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
משנה ב: הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ – הקוצר מקומות מסוימים בשדהו, שכבר הבשילה בהם התבואה [ונראים המקומות הללו כעור הנמר העשוי חברבורות], וְשִׁיֵּר מלקצור את הקְלָחִים הלַחִים שעדיין לא הבשילו, ובא עתה לקצור גם את אותם מקומות שהניח בתחילה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מהמקומות הללו, כיון שכל אחד מהם נחשב כשדה בפני עצמה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מניח פאה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל, שהם ירקות חשובים שאין דרך לזרוע מהם שדה שלמה, שאם זרעם בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שונים, נחשב כל מקום כשדה בפני עצמה, ואף חכמים מודים שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
