משנה ד: הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים חַיָּבוֹת בְּפֵאָה, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאַחַת עַל הַכֹּל:
משנה ד: הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים – בצלים גדולים שמניחים אותם כדי להשתמש בהם לזריעה, ומתוך שהם גדולים ביותר אינם ראויים לאכילה כי אם בדוחק, חַיָּבוֹת בְּפֵאָה, כיון שסוף סוף הם ראוים לאכילה, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר, כיון שאין זו אלא אכילה על ידי הדחק. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק – מי שיש לו שדה ירק, וזורע בו מלבנים של בצלים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עליו להפריש פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת ממלבנות הבצלים, וכפי שהתבאר לעיל (פ"ב מ"א) שאם יש זרע אחר באמצע השדה הרי הוא נחשב כהפסק בין שני חלקי השדה לענין פאה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מפריש פאה מֵאַחַת עַל הַכֹּל, כיון שהדרך היא לזורע את הבצלים באופן זה:
