משנה ה: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵאוֹת. חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ, זֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ. הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה. אֲבָל אִם שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:
משנה ה: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ בשדה שירשו מאביהם, נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵאוֹת, כל אחד מפריש פאה לחלק שדהו בפני עצמו. ואם חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת על הכל. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ של אילן וְזֶה דְרוֹמוֹ של אילן, זֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ.
הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן – שרשי צמחים החייבים בפאה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, ולא מכר לקונה חלק מהקרקע, נוֹתֵן הקונה פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מאותם קלחים [כיון שאין לו קרקע המחברת את כל הקלחים להחשב כשדה אחת]. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בביאור דברי תנא קמא, אֵימָתַי נאמר דין זה, בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה קלחי אילן לעצמו, אֲבָל אִם שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה קלחי אילן לעצמו, וגם התחיל לקצור או ללקוט את שדהו קודם שמכר את הקלחים הללו לקונה, הוּא – בעל השדה נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל, כיון שמיד כשהתחיל בקצירת השדה התחייב בפאה, ונשארה הפאה באותם קלחים ששייר לעצמו:
