משנה ג: נָטַל מִקְצָת פֵּאָה וּזְרָקָהּ עַל הַשְּׁאָר, אֵין לוֹ בָהּ כְּלוּם. נָפַל לוֹ עָלֶיהָ, וּפֵרֵשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, מַעֲבִירִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ. וְכֵן בְּלֶקֶט, וְכֵן בְּעֹמֶר הַשִּׁכְחָה:
משנה ג: נָטַל אחד העניים מִקְצָת מן הפֵּאָה, וּזְרָקָהּ עַל הַשְּׁאָר כדי לקנות בכך אף את השאר לעצמו, אֵין לוֹ בָהּ כְּלוּם, כיון שאין זה מעשה קנין, וקנסוהו חכמים שיטלו ממנו אפילו את מה שתלש כבר. נָפַל לוֹ עָלֶיהָ, וּפֵרֵשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, לא קנה, ומַעֲבִירִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ [ואף שארבע אמות של אדם קונות לו, היינו דוקא בסמטא או בצידי רשות הרבים, אך לא בשדה חבירו. ועוד, כיון שנפל עליה או פרש טליתו עליה, גילה דעתו שאין כוונתו לקנותה בקנין ארבע אמות אלא על ידי פעולות אלו, שאינן קנינים כלל]. וְכֵן הדין בְּלֶקֶט, וְכֵן בְּעֹמֶר הַשִּׁכְחָה:
