משנה ח: כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִים, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִים:
משנה ח: כַּיּוֹצֵא בוֹ – דין נוסף הדומה לדין שלמדנו במשנה הקודמת, הַמַּקְדִּישׁ את פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, והיינו קודם שהשווה והחליק את כל הערימה יחד, שזהו הזמן שהם מתחייבים במעשרות, וּפְדָאָן באותו זמן, קודם שהגיעו לעונת המעשרות, הרי הם חַיָּבִין במעשרות, כי בזמן המחייב היו ברשותו. ואם הקדישן מִשֶּׁבָּאוּ כבר לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין, כיון שכבר כשהיו ברשותו בתחילה חל עליהם חיוב מעשרות. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ – לא נגמרה מלאכתם להתחייב במעשות, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן המקדיש, פְּטוּרִים, כיון שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן – בשעת גמר המלאכה, שזו השעה הראויה לחייבם במעשרות, הָיוּ פְטוּרִים, כיון שהיו באותו זמן ביד הגזבר.
