משנה ו: מִדָּה זוֹ אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים וּבִלְוִיִּם וּבְיִשְׂרְאֵלִים. הָיָה מַצִּיל, נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה. הָיָה לוֹ דָבָר מֻעָט, נוֹתֵן לִפְנֵיהֶם, וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם:
משנה ו: מִדָּה זוֹ שהוזכרה במשנה הקודמת, שאין פוחתים לענין בגורן, אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים וּבִלְוִיִּם וּבְיִשְׂרְאֵלִים, שכל אחד מהם המחלק מעשר עני בגורן לא יפחות מכמות זו. הָיָה מַצִּיל – אם רוצה להציל חלק מהמעשר עני ולחלקו לקרוביו העניים, ואינו רוצה לחלק את כל המעשר שבידו לעניים, נוֹטֵל מֶחֱצָה ומצניע לצורך קרוביו, וְנוֹתֵן לעניים מֶחֱצָה. ואם לאחר שהצניע לקרוביו מחצה הָיָה לוֹ רק דָבָר מֻעָט, והעניים מרובים, ואינו יכול לתת לכל אחד מהעניים שיעור זה, נוֹתֵן לִפְנֵיהֶם – מניח לפני העניים, וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם:
