משנה ט: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל וְנוֹטֵל, אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ (ירמיה יז). וְכֵן דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר, וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִסֵּחַ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף. וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וְגוֹ':
משנה ט: אף שהתבאר במשנה הקודמת שמי שיש לו פחות ממאתים זוז רשאי ליטול מתנות עניים, זהו דוקא כשאינו עוסק ומרויח בהם, אלא שומרם כדי להתפרנס מהם, אבל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז, וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, כיון שיש לו רווחים נוספים, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל מתנות עניים, כיון שחמישים זוז שסוחרים בהם, עדיפים ממאתים זוז שאין עוסקים בהם.
וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל מתנות עניים וצדקה, וְנוֹטֵל, אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל, ודוחק עצמו וְאֵינוֹ נוֹטֵל, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר 'בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ'. וְכֵן דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, והיינו שמלבד הדין עצמו שהוא אמת, אין לדיין עצמו נגיעה כל שהיא מחמת שהוא אוהב את אחד מהם, או מחמת שהוא פוחד מאחד מהם, כיון שעל ידי בטחונו בה' אינו פוחד מבעלי הדין, יזכה שאכן יהיה ה' מבטחו. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר ברגלו האחת, וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִסֵּחַ בשתי רגליו, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם כדי שאנשים ירחמו עליו ויתנו לו צדקה, ואפילו שהוא באמת עני, מכל מקום כיון שהוא ממעט את כבוד ה' בעולם, כאילו נברא בעל מום נוסף, עונשו הוא שאֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה באמת כְּאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף', כלומר, גם כשצריך האדם ליטול צדקה, יטלנה בצדק, ולא על ידי שיעשה את עצמו כבעל מום. וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים' וְגוֹ':
סְלִיק מַסֶּכֶת פֵּאָה
