משנה ד: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל, אֵין אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים:
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל בשר צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין, ואין בכך איסור. אך מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל צלי בלילי פסחים, אֵין אוֹכְלִין, והטעם שנהגו שלא לאכול הוא כיון שהרואה יכול לסבור שזהו קרבן פסח, שנאכל צלי, ויחשוב שאדם זה אוכל קדשים מחוץ לירושלים. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בערב יום כפור, שידלק בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק את הנר בערב יום הכפורים, אֵין מַדְלִיקִין. וּלדברי הכל מַדְלִיקִין נרות ביום הכפורים בבְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, משום כבוד היום, וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים, ובשאר מקומות שיש צורך באור.
