משנה ט: שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָה שֶׁל חֲבָלִים, וְהוֹדוּ לוֹ. כּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וְהוֹדוּ לוֹ: גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, וְהוֹדוּ לוֹ. עַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ, קִצַּץ דְּלָתוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם מֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִבַּר נִיסָן בְּנִיסָן, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ:
אגב המשנה הקודמת, בה הובאו ששה דברים שעשו אנשי יריחו שלא ברצון חכמים, מביאה משנתנו ששה דברים שעשה חזקיהו מלך יהודה, וחלקם היה שלא ברצון חכמים. שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ – הסכימו עמו חכמים, שעשה כהוגן, וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. מונה המשנה את הדברים שהודו לו חכמים, גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו – אחז מלך יהודה, לאחר מיתתו, עַל מִטָה שֶׁל חֲבָלִים, כדי לבזותו, לפי שאביו היה רשע, ורצה שבזיון זה יכפר לו על חטאיו, וגם כדי שיתגנה מחמת רשעותו, ויראו זאת הרשעים ויחזרו בתשובה, וְהוֹדוּ לוֹ חכמים, שעשה כהוגן. כִּתַּת – כתש ושבר את נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת שעשה משה רבינו במדבר, לפי שהתחילו העם לטעות אחרי הנחש ולעובדו כעבודה זרה, וְהוֹדוּ לוֹ. גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת, שהיו כתובים בו רפואות לכל המחלות, ולפי שהיו מתרפאים על ידו מכל מחלה הפסיקו העם לסמוך על ה', וְהוֹדוּ לוֹ.
ועַל שְׁלשָׁה דברים לֹא הוֹדוּ לוֹ חכמים, קִצַּץ את דְּלָתוֹת הזהב שֶׁל הֵיכָל – בית המקדש, וְשִׁגְּרָן במתנה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חכמים, לפי שהיה לו לבטוח בה'. סָתַם את מֵי הגִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, שהיה זה מעיין סמוך לירושלים, וסתמו כדי שלא יהיו מים מצויים למלכי אשור שבאו להלחם בו, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, לפי שהיה לו לבטוח בה'. עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן – עיבר את השנה והוסיף אדר שני, ביום השלשים של חדש אדר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חכמים, כיון שיום זה כבר ראוי להיות ראש חדש ניסן, ואין מעברים את השנה ביום זה, אלא רק קודם לכן.
