משנה יב: אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק, וְחוֹתֵךְ. וּבַמֻּקְדָּשִׁין קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם. מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים, מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת, וְעוֹבִי הַחוֹמָה, כְּלִפְנִים:
קרבן הפסח הוא 'קדשים קלים' הנאכלים בכל ירושלים, ואם יצא הקרבן מחוץ לירושלים, נפסל, ויש לשורפו. משנתנו דנה בקרבן שיצא רק בחלקו מחוץ לחומות ירושלים.
אֵבֶר של קרבן הפסח, שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מחוץ לחומת ירושלים, חוֹתֵךְ את בשר האבר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם, אבל כשמגיע לעצם אינו ממשיך לחתוך שהרי נאמר בתורה 'ועצם לא תשברו בו, וְקוֹלֵף את הבשר שלא יצא החוצה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק, שם מתחברת העצם עם עצם אחרת, וְחוֹתֵךְ את מקום הפרק, ומשליך את העצם עם הבשר שיצא מחוץ לחומה ונאסר באכילה, ואוכל את הבשר שלא יצא החוצה. וְאילו בַמֻּקְדָּשִׁין – בשרק קרבנות, אם יצא חלק מהאבר מחוץ למקומו, קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ – חותך את כל אותו מקום) הבשר והעצם יחד, בסכין של קצבים, לפי שֶׁאֵין בּוֹ – באותו קרבן, שאינו קרבן פסח, מִשּׁוּם איסור שְׁבִירַת הָעֶצֶם.
פסול 'יוצא' שייך בכל קרבן היוצא מהמקום שהוא מותר באכילה, יש קרבנות הנאכלים רק בעזרה של בית המקדש, ויש שנאכלים בכל ירושלים. משנתנו מבארת עתה את דין הקרבן הנמצא בחלל הפתח [של העזרה או של חומת ירושלים], האם הוא נפסל ב'יוצא': מִן הָ'אֲגַף' – ממקום שהדלת מקישה על המזוזות וְלִפְנִים – ולצד פנים, הרי זה כְּלִפְנִים, כיון שהדלת נחשבת כגבול של העזרה או של ירושלים, ואין הקרבן נפסל. ומִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, הרי זה כְּלַחוּץ, ונפסל הקרבן ב'יוצא'. הַחַלּוֹנוֹת – אם נמצא הקרבן בחלון של העזרה או של חומת ירושלים, וְכן אם נמצא הקרבן על עוֹבִי הַחוֹמָה, של העזרה או של ירושלים, הרי זה כְּלִפְנִים, והוא כשר.
