משנה ה: מַה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת, פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת, וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן בְּלַיְלָה אֶחָד, וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כָּל שִׁבְעָה:
משנתנו מונה את חילוקי הדינים שיש בין קרבן הפסח הראשון שהוקרב על ידי אבותינו במצרים, לבין קרבן הפסח שמוקרב כל שנה ושנה [בזמן שבית המקדש קיים]: מַה חילוקי הדין שיש בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם, שנצטוו בני ישראל לעשותו במצרים, לְבין פֶסַח דּוֹרוֹת, שנוהג בכל הדורות, א. פֶּסַח מִצְרַיִם, מִקְחוֹ – קנייתו היתה מִבֶּעָשׂוֹר לחודש ניסן, שהיו צריכים לקנות את הבהמה לקרבן דוקא בי' בניסן, מה שאין כן בפסח דורות שניתן לקנותו גם בערב פסח [ובלבד שהיה מבוקר ממום על ידי המוכר ארבעה ימים קודם לכן]. ב. וּפסח מצרים טָעוּן הַזָּאָה מדם הקרבן בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי המְזוּזוֹת, ובפסח דורות לא נוהגת הזאה זו [אלא מזה בכלי על קיר המזבח הזאה אחת]. ג. וּפסח מצרים נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן – במהירות, וגם דין זה אינו נוהג בפסח דורות. וקרבן הפסח, בין בפסח מצרים ובין בפסח דורות נאכל בְּלַיְלָה אֶחָד. ד. איסור חמץ נאמר בפסח מצרים רק לאותו היום [כלומר בליל פסח ולמחרתו ביום], וְאילו פֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג בו איסור חמץ כָּל שִׁבְעָה ימים. [כך מבארת הגמרא את המשנה, שיש להוסיף בה מילים החסרות].
