משנה י: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן, אֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד וְאֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד, אֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְאֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים, אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה, יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּךְ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ, וְאִם שֶׁלָּךְ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה, יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וְנִמְנִינוּ עַל שֶׁלָּךְ. וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁלּ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, וְשֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה, מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה, וְכֵן הֵם אוֹמְרִים:
משנתנו דנה בקרבנות פסח של שתי חבורות שונות, שהתערבו זה בזה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת של אנשים, שנימנו על שני קרבנות, שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן קודם שנשחטו, ואין ידוע עתה איזה קרבן שייך לאיזו חבורה, והרי אין הפסח נאכל אלא למנוייו, ואין אפשרות שכל המנויים יסתלקו מהקרבנות ויחזרו ויימנו על קרבנות מבוררים, כיון שאין בני חבורה רשאים להסתלק כולם מקרבן הפסח שלהם, אלא רק חלקם, לכן יעשו כך, בני חבורה אֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן קרבן אֶחָד, וּבני חבורה אֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן קרבן אֶחָד, ואדם אֶחָד מִבני חבורה אֵלּוּ, בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ – בני החבורה האחרת, וְאֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, ונמצא שבכל חבורה יש עתה מקצת מנויים מהחבורה האחת ומקצת מהחבורה האחרת, ובודאי חלק מהמנויים על הקרבן שמשכו עתה הם אותם שהיו מנויים עליו מתחילה, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים בני כל חבורה לאותו יחיד שהצטרף אליהם מהחבורה האחרת, אִם שֶׁלָּנוּ הוּא קרבן הַפֶּסַח הַזֶּה, שעליו היינו מנויים מתחילה, יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מֵהקרבן שהיה שֶּׁלָּךְ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ, וְאִם שֶׁלָּךְ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה, שהיית מנוי עליו מתחילה ולא אנחנו, הרי יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מֵאותו קרבן שהיה שֶּׁלָּנוּ, וְנִמְנִינוּ עַל שֶׁלָּךְ, שהרי ניתן להסתלק ולהימנות על הקרבן עד עת שחיטתו [ורק אי אפשר שכל בני החבורה יסתלקו מקרבנם, וכמו שהתבאר]. וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁלּ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה בני אדם, וְכן עשר חבורות שֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה בני אדם, שמוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה, כדי שבודאי יהיה אחד מהמנויים החדשים מאותם שהיו כבר מנויים על קרבן זה מתחילה, וְכֵן הֵם אוֹמְרִים, כאותו נוסח תנאי שהתבאר לעיל.
