מסכת פסחים, פרק י, משנה ד

משנה ד: מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:
ממשיכה המשנה בהנהגת ליל הסדר: מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי של יין, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל את אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן לשאול מעצמו, אָבִיו מְלַמְּדוֹ לשאול, וכך הוא שואל, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנּוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, שאינם מרים, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו אוכלים מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, והַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי, שהרי אסור לבשל או לשלוק את קרבן הפסח, אלא רק לצלותו. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אין אָנוּ מַטְבִּילִין אפילו פַּעַם אַחַת, והַלַּיְלָה הַזֶּה אנו מטבילים שְׁתֵּי פְעָמִים. והאב משיב לו על שאלות אלו, וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל הבֵּן, כך אָבִיו מְלַמְּדוֹ. וכשהוא משיב ומספר את סיפור יציאת מצרים, מַתְחִיל בִּגְנוּת – מספר שמתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה, ומתחילה היינו משועבדים לפרעה במצרים, וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, שקירבנו הקדוש ברוך הוא לעבודתו, וגאלנו ממצרים, וְדוֹרֵשׁ – קורא ומבאר את הפרשה שאומרים מביאי הביכורים, שם מובאות בקצרה הרדיפות שהיו לעם ישראל, מֵ'אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי', שזהו סיפור לבן הארמי שרצה להרוג את יעקב אבינו ומשפחתו, עַד שֶׁיִּגְמוֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ, שגאל אותנו ה' ממצרים, והביאנו לארץ ישראל.