משנה ו: עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ ממִּצְרַיִם, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל. שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים כו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל:
במשנה הקודמת הובא שקודם אכילת מצה ומרור וסעודת החג אומרים את חציו הראשון של ההלל, מבררת המשנה: עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד 'חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם'. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה, ובמהות חתימה זו נחלקו התנאים, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אומר כך, 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם', וְלֹא הָיָה חוֹתֵם, וכמו בברכת הנהנין וברכות המצות, שפותחות ב'ברוך' ואינן חותמות ב'ברוך', כיון שהכל זו הודאה אחת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, היה מוסיף בברכה ואומר כך 'כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים [-קרבן חגיגה] וּמִן הַפְּסָחִים' כו', עַד שמסיים וחותם 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל', וטעמו של רבי עקיבא שצריך לחתום בסוף, לפי שהוסיף בתוך הברכה דברי ריצוי ובקשה. ואחרי ברכה זו של סיום ההגדה אוכל מצה ומרור וסעודת החג.
