משנה ה: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵין נִקְנִין אֶלָא בִמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת – קרקעות [ומכונים כך מפני שהם קיימים לעולם, ובני אדם סומכים עליהם], נִקְנִין בְּכֶסֶף [והיינו במקום שאין רגילים לכתוב שטר מכירה], וּבִשְׁטָר מכירה שנכתב עליהם, וּבַחֲזָקָה – כשעושה הקונה בפני המוכר מעשה המראה על בעלותו בקרקע, כגון שמתקין מנעול לדלת, או שפורץ את המנעול הקיים.
וּנכסים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, והיינו נכסים המיטלטלים, אֵין נִקְנִין אֶלָא בִמְשִׁיכָה.
דין נוסף, נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, כלומר מטלטלין, נִקְנִין יחד עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, והיינו קרקעות, בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, שהם דרכי הקנין של קרקעות, וכאשר אותו אדם מוכר לחבירו קרקעות ומטלטלין, די במעשה הקנין של הקרקע כדי לקנות גם את המטלטלין. וְאף שאין נשבעים על קרקעות, זוֹקְקִין (נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת) אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן, כלומר, אם התחייב האדם לחבירו שבועה על מטלטלין, מגלגלים עליו גם את השבועה על הקרקעות, אם אכן יש לו תביעת קרקע על חבירו.
