משנה ו: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ:
כפי שהתבאר לעיל, בתחילת המסכת, האשה מתקדשת בשוה פרוטה [לדעת בית הלל], ומשנתנו מבארת שאם הקדושין עצמם היו פחותים משוה פרוטה, אין תועלת בשליחת מתנות לאחר מכן:
הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ שקידש אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת [-מתנות שדרך החתן לשלוח לכלתו] לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שֶׁאין כוונתו לקדשה בהם, אלא מֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח את המתנות, וכיון שאותם קדושין לא חלו, שהרי לא היה בהם שוה פרוטה, אף בנתינת המתנות אינה מקודשת.
וְכֵן הדין בקָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ אשה, שאין קדושיו קדושין, ולכן אף אם לאחר שגדל שלח לה מתנות השוות פרוטה, אינה מקודשת, כיון שמתנות אלו נשלחו מחמת הקדושין הראשונים, שלא חלו.
