משנה ד: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, וּכְתִיב, וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל תְּנַאי שעושה אדם, בין במקח וממכר ובין תנאי בקדושין או בגירושין, שֶׁאֵינוֹ עשוי כִתְנַאי שעשה משה רבינו עם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שכפל את שני צדדי התנאי, אם לא עשה כן האדם, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן', וּכְתִיב, 'וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים', כלומר, שפירט משה את שני צדדי התנאי, שאם יעברו חלוצים לפני ישראל במלחמתם בארץ ישראל ינחלו בעבר הירדן, וכפל משה את התנאי ואמר שאם לא יעברו חלוצים לא ינחלו בעבר הירדן. ואף בשאר התנאים צריך האדם לפרט שאם יתקיים התנאי יתקיים המעשה, ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה, ואם לא פירט זאת, אף אם לא התקיים התנאי, המעשה קיים. [ומלבד דין זה, שצריך להיות 'תנאי כפול', למדו מ'תנאי בני גד ובני ראובן' שיש להקדים ולומר את האופן שיתקיים התנאי לפני האופן שלא יתקיים התנאי. וכן יש להקדים את התנאי למעשה, שאם יתקיים התנאי יתקיים המעשה, ולא להקדים ולומר את המעשה ואחר כך להתנות את התנאי].
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל חולק ואוֹמֵר, אין ללמוד מנוסח התנאי של בני גד ובני ראובן שבכל מקום יש צורך בכפילת צדדי התנאי, כיון ששם צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן – אם לא היה משה רבינו מפרט שאם לא יצאו חלוצים ינחלו עם אחיהם בארץ כנען, והיה אומר רק שאם יעברו חלוצים ינחלו בעבר הירדן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע – היה ניתן ללמוד מכך שֶׁאם לא יצאו חלוצים אֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ.
