משנה ד: הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת, צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה, אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּה וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּה, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּה. לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָת:
הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת – כהן הנושא בת כהן, ויצא על משפחה זו קול פסול שאינו מבורר, צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת, ויחד עם כל אם בודק גם את אם האם, נמצא שֶׁיחד הֵן שְׁמוֹנֶה אמהות, ומפרטת המשנה, בודק את יחוס אִמָּהּ, וְיחוס אֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּה, וְאִמָּהּ, אלו ארבע אמהות שמצד אם האשה שהוא בא לישא, וכן ארבע אמהות מצד אביה, וְהן, אֵם אָבִיהָ, וְאִמָּה, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ, וְאִמָּה.
כהן הבא לישא לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אם אֶחָת בכל זוג, והיינו אם אם אמה, ואם אם אם אבי אמה, ואם אם אם אביה, ואם אם אם אבי אביה, הרי הם יחד שתים עשרה אמהות [והטעם שבודקים ביחוס האמהות ולא ביחוס האבות, לפי שדרך האנשים כשהם מתקוטטים, מגנים זה את זה בפסול משפחה, והיה הדבר מתברר, אך הנשים אינן נוהגות כן, ולכן חוששים אצלן יותר, כשיש קול של פסול על משפחה].
ודין זה הוא רק בכהן הבא לישא אשה, אבל אשה, אפילו כהנת, מותרת להנשא לגר או חלל, ולכן אינה צריכה לבדוק זאת.
