משנה ה: אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ:
במשנה הקודמת התבאר שכהן הבא לישא אשה ממשפחה שיצא עליה ערעור, צריך לבדוק מספר מסוים של אמהות, כדי לברר שאין בה פסול. משנתנו מבארת שיש אופנים שאין צורך בבדיקה זו:
אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה – כהן שהתחיל לבדוק באמהותיה של האשה שהוא בא לישא, ומצא שאבי אביה היה עובד בבית המקדש, אינו צריך להמשיך ולבדוק אחר אם אבי אביה, כיון שלא שימשו במקדש אלא כהנים מיוחסים, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה – ואין בודקים באמהות של לוי שנמצא שהיה משורר על הדוכן בבית המקדש, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה – ולא למעלה ממי שהתברר שהיה דיין בסנהדרין, שהם דנים דיני נפשות, וצריכים להיות רק מהמיוחסים שבישראל. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים – מדיינים שבבתי דין קטנים שבירושלים, של שלשה דיינים, הדנים דיני ממונות, כיון שבירושלים היו מקפידים שאפילו דיינים אלו יהיו רק מהמיוחסים, וְגַבָּאֵי צְדָקָה, שכופים את האנשים לתת צדקה, וכיון שבני אדם מתוקטטים איתם על ענין זה של גביית הצדקה, בודאי היו מפרסמים עליהם אם היה בהם שמץ פסול, ולכן כל אלו מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה את בנותיהם, וְכהן הנושא אשה ממשפחתם אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם בתורת עֵד בְּעַרְכֵי – בבית דין של הַעיר ששמה 'יְשָׁנָה', שֶׁל [-הסמוכה לעיר] צִפּוֹרִי, שאותו בית דין לא היה מניח לחתום עדות אלא למיוחסים. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא – ברשימת החיילים שֶׁל מֶלֶךְ ממלכי בית דוד, שלא היו יוצאים אלא מיוחסים, שתהא זכות אבותם מסייעתם.
