משנה י: מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר, אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה:
כפי שהתבאר לעיל צריך כהן הנושא אשה צריך לבדוק במשפחתה, שאין בהם פסול, ומשנתנו עוסקת בכהן שבדק את אשתו בשעה שנשאה, ואחר כך הלכו שניהם למדינת הים, ושוב חזרו למקום שיצאו ממנו.
מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָם, וּלאחר זמן בָּא ממדינת הים הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שנולדו לו שם, ואין מכירים שזו אשתו, וְאָמַר, אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה, כיון שאין חוששים שמתה או גירשה ונשא אחרת, וְלֹא עַל הַבָּנִים, כיון שהם קטנים וכרוכים אחריה, והרי זו ראיה שהם בניה.
אך אם חזר רק עם בנים, ואמר שאשתו מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים, שהם בניה של אשתו שמתה, וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה, שאין חוששים שמתה אשתו או גירשה, ונשא אחרת וילדה לו ומתה גם היא, אלא סומכים על כך שהם בניה של האשה שיצאה עמו ונבדקה שהיא מיוחסת.
