משנה ו: בַּת חָלָל זָכָר, פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר:
משנה ז: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵּר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה:
כפי שהתבאר לעיל, אחת מדרגות היוחסין היא 'חלל', כלומר, כהן שנשא אשה פסולה, כגון גרושה, הרי בנו מחולל מן הכהונה. משנתנו מבארת את דיני זרעו של החלל:
משנה ו: בַּת חָלָל זָכָר, פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם, ואפילו בת בן בנו, וכן הלאה עד סוף כל הדורות, כל שאביה חלל, אף היא חללה ופסולה לכהונה. אבל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, שהאב אינו חלל והאם חללה, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה, לפי שבני ישראל הרי הם כ'מקוה טהרה' לחללות, ואין פסול החללות עובר מהאם לבתה, אלא הבת כשרה לכהונה. חוזרת המשנה ואומרת את הדין המבואר ברישא, חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּת גֵּר זָכָר, דינה כְּבַת חָלָל זָכָר, הפסולה לכהונה. אמנם רבי אליעזר בן יעקב חולק עליו, וכפי שיבואר במשנה הבאה.
משנה ז: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, לדעת רבי יהודה בתו של גר פסולה לכהונה, משנתנו מביאה עתה את דעת החולק:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה [ובזה אף רבי יהודה מודה], וְכן גֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה [ושלא כרבי יהודה הסובר במשנה לעיל שבת גר פסולה לכהונה]. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה. אֶחָד [-בין] גֵּר, וְאֶחָד [-ובין] עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, דינם שוה, שאם שני הצדדים אינם מישראל אלא מגרים או עבדים משוחררים, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, פסולים לכהונה, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וכל שכן שאם אביו מישראל, כשר. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה.
