תְּנָן הָתָם – שנינו שם, בְּמסכת נְדָרִים (צ:), בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת – מתגרשות מבעליהן, אף אם אין הבעלים רוצים לגרשן, בית דין מכריחים אותם לגרשן על פי טענותיהן, וְנוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, א. הָאוֹמֶרֶת לבעלה טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, והיינו באשת כהן, שאומרת שנאנסה ונאסרה בכך על בעלה, וחייב לגרשה, וכיון שהיה הדבר באונס, אינה מפסידה כתובתה. ב. וְהַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ – האומרת לבעלה שאינו יכול להוליד, וה' שבשמים הוא העד על כך [והגם שאשה אינה מצווה כלל על פריה ורביה, יכולה היא לטעון שרצונה בבנים, שיטפלו בה לעת זקנתה ויקברוה לאחר מותר], וגם באופן זה חייב הוא לגרשה, ואינה מפסידה כתובתה. ג. הנודרת ואומרת נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים, כלומר, שאסרה על עצמה הנאת תשמיש מכל ישראל, וכיון שעשתה כן מוכח שהדבר קשה לה, והרי היא כאנוסה בדבר, ולכן כופים אותו לגרשה, ואינה מפסידה כתובתה. אמנם לאחר זמן חָזְרוּ לוֹמַר שאינה נאמנת בטענות אלו, כיון שיש לחשוש שֶׁלֹּא תְּהֵא האשה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר, וּמְקַלְקֶלֶת בדבריה עַל בַּעֲלָהּ, ומכריחה אותו לגרשה ולתת לה כתובתה, אֶלָּא כך אמרו חכמים, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ, שנאנסה, ואם אינה מביאה ראיה לדבריה אינה נאמנת, וכיון שהיא מותרת לבעלה, אינו חייב לגרשה. והאומרת הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ, יַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה, כלומר, יעשה סעודה ויפייסנה. והנודרת ואומרת נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים, יָפֵר הבעל את חֶלְקוֹ, שיהא הנדר שנדרה מופר ביחס אליו, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, כיון שכלפיו הותר הנדר, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים – ישאר נדרה קיים ביחס לשאר ישראל, שאם לאחר זמן ימות או יגרשנה, תהא אסורה על כל ישראל.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה: הַהִיא אִיתְּתָא – מעשה באשה אחת, דְּכָל יוֹמָא דְּתַשְׁמִישׁ – בכל יום שהיתה משמשת מיטתה, הֲוָת קָיְימָא וּמַתְיָא מַיָּא – היתה קמה ומביאה מים, וּמַשְׁיָא יָדָהּ דְּגַבְרָא – והיתה רוחצת את ידי בעלה. יוֹמָא חָדָא אַיְתִּיאַת לֵיהּ מַיָּא לִמְמָשָׁא – יום אחד הביאה האשה לבעלה מים לרחוץ ידיו, אָמַר לָהּ בעלה, הֲדָא מִילְּתָא לֹא הֲוָת הָאִידָּנָא – הרי לא היה דבר זה עתה, ומדוע את מביאה מים. אָמְרָה לֵיהּ האשה, אִם כֵּן, שלא שימשת עימי, חַד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אַהֲלוֹיֵי דַּהֲווּ הָכָא הָאִידְנָא – אחד מהגויים מוכרי האהל הנמצאים כאן עתה, אִי אַתְּ לֹא הֲוֵית – אם לא היית אתה זה ששימש איתי, דִּלְמָא חַד מִנְּהוֹן הֲוָה – שמא היה זה אחד מאותם גויים. אָמַר רַב נַחְמָן, חוששים אנו שמא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר, שישאנה, ולכן אמרה כן לבעלה, כדי לגרום לו לגרשה, וְאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרֶיהָ.
מעשה נוסף בענין זה: הַהִיא אִיתְּתָא – מעשה באשה אחת, דְּלֹא הֲוַות בְּדִיחָא דַּעְתָּהּ בַּהֲדֵי גַבְרָא – שלא היתה שמחה עם בעלה, כבשאר הימים, אָמַר לָהּ בעלה, הָאִידָּנָא מַאי שְׁנָא – מה אירע עתה, שמחמת כן אינך שמחה כדרכך. אָמְרָה לֵיהּ, מֵעוֹלָם לֹא צַעַרְתַּן בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כִּי הָאִידָּנָא – מעולם לא ציערת אותי בתשמיש כדרך שציערת אותי עתה. אָמַר לָהּ בעלה, לֹא הֲוַת הֲדָא מִילְּתָא הָאִידָּנָא – הרי לא היה דבר זה בינינו עתה כלל. אָמְרָה לֵיהּ, אִם כֵּן, מִן הָלִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים נַפְטוֹיֵי דַּהֲווּ הָכָא הָאִידָּנָא – שמא היה זה אחד מהגויים מוכרי הנפט הנמצאים כאן עתה, אִי אַתְּ לֹא הֲוַות – אם לא היה זה אתה, דִּלְמָא חַד מִנַּיְיהוּ הֲוָה – שמא היה זה אחד מאותם גויים. אָמַר לְהוּ רַב נַחְמָן, לֹא תַשְׁגְּחוּ בָּהּ – אל תשגיחו בדבריה כלל, לחשוש להם, אלא אומרים אנו שעֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר, ומחמת כן אמרה דבר זה לבעלה, כדי לגרום לו לגרשה.
