משנה
בדומה לאיסור יחוד שהובא במשנה הקודמת, משנתנו מביאה איסורים נוספים שגזרו חכמים, כדי שלא יבואו איש ואשה לידי עבירה: לֹא יִלְמַד רַוָּק סוֹפְרִים – אדם שמעולם לא נשא אשה, לא ילמד להיות ממלמדי תינוקות, משום אמותיהן של התינוקות שמביאות אותן ללמוד, שמא יבואו לידי עבירה. וְכן לֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים, משום אבותיהם של התינוקות, המביאים את ילדיהם ללמוד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה עתה, כלומר, אף שהוא נשוי, אלא שאין אשתו דרה עמו כעת, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים.
משנתנו ממשיכה ומביאה איסורים שגזרו חכמים כדי להרחיק את האדם מהעבירה: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, מחשש שיבא לרובעה, וְלֹא יִשְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת – בשמיכה אחת, מחשש שיבואו לידי משכב זכר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, כיון שלא נחשדו ישראל על הזכר, ולא על הבהמה.
כֹּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים, כגון התופר בגדי נשים וכדומה, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים, ואפילו עם נשים רבות, שסתם אדם רשאי להתייחד עם נשים רבות, אדם זה אסור בכך, לפי שכיון שעסקיו תמיד עם הנשים, ליבו רגיל בהן, וכולן מחפות עליו. לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת שמחמתה יצטרך להמצא בֵּין הַנָּשִׁים, כדי שלא יבא לידי איסור.
לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, אומנויות אלו, שהן חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּן, קַדָּר, חֶנְוָנִי וְרוֹעֶה, מִפְּנֵי שֶׁאוּמְּנוּתָן אוּמָּנוּת לִיסְטִים, לפי שהחמר, הגמל והספן עוברים על תנאי השכירות של השוכרים אותם, והחמרים והגמלים גם נוטלים פירות ועצים של אחרים בדרכים שהם עוברים בהם. החנוונים חשודים באונאה, כגון להוסיף מים ליין וכיוצא בזה, והרועים חשודים לרעות את הבהמות בשדות אחרים.
שנינו במשנה, 'לֹא יִלְמַד רַוָּק סוֹפְרִים'. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמֵיהּ – מה טעמו של דין זה, אִילֵימָא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא דִּינוּקֵי – אם נאמר שזהו מחשש שיקלקל עם הילדים הלומדים אצלו, וְהָתַּנְיָא – והרי כך שנינו בברייתא, כך אָמְרוּ חכמים לְרַבִּי יְהוּדָה, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל מִשְׁכַּב זָכוּר, וְלֹא עַל הַבְּהֵמָה, ואם כן ודאי אין זה החשש במשנתנו. מבארת הגמרא, אֶלָּא הטעם ברַוָּק הוא מִשּׁוּם אִמָּהָתָא דִּינוּקֵי – האמהות של הילדים, והטעם באִשָּׁה הוא מִשּׁוּם אֲבָהָתָא – האבות של הילדים.
שנינו במשנה, 'רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה'. תַּנְיָא – שנינו בברייתא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל, לֹא עַל הַזָּכוּר וְלֹא עַל הַבְּהֵמָה, ולכן אין איסור לרווק לרעות בהמה.
שנינו במשנה, 'לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים'. תַּנְיָא – שנינו בברייתא, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אוּמָנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וּמְלַמֵּד אֶת בְּנִי תּוֹרָה. שֶׁכָּל אוּמָנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עוֹמְדוֹת לוֹ לְאָדָם בְּעֵת יַלְדוּתוֹ, וּלְעֵת זִקְנוּתוֹ מֵת כשהוא מוּטָל בָּרָעָב. אֲבָל תּוֹרָה עוֹמֶדֶת לוֹ לְאָדָם בְּיַלְדוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ, בְּיַלְדוּתוֹ הוּא אוֹמֵר (ישעיה מ לא) 'וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים', וּבְזִקְנוּתוֹ הוּא אוֹמֵר (תהילים צב טו) 'עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ'.
הַדְרָן עֲלָךְ עֲשָׂרָה יוּחֲסִין וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין
