מסכת ראש השנה, פ"ד, מ"ט. מסכת תענית, פ"א, מ"א

משנה ט: סֵדֶר תְּקִיעוֹת, שָׁלשׁ, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה, וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִשְׁתַּיִם, אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. מִי שֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים. כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:
משנתנו מבארת את סדר תקיעות השופר בראש השנה וביום הכפורים של שנת היובל. יש להקדים, שבתורה נאמר שלש פעמים לשון 'תרועה' [פעמיים בראש השנה ופעם אחת ביובל, ולומדים אותם זה מזה], ודרשו חכמים מפסוקים שכל תרועה יש תקיעה לפניה ותקיעה אחריה, נמצא שיש צורך לתקוע בסך הכל תשע תקיעות. [אמנם אנחנו תוקעים כמה מיני תרועות: שברים, תרועה, ושברים-תרועה, כיון שיש לנו ספק מה היא ה'תרועה' האמורה בתורה].
סֵדֶר תְּקִיעוֹת, שָׁלשׁ סדרים שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ – בכל סדר שלש תקיעות, תקיעה ותרועה ותקיעה. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת – שיעור כל ששת התקיעות, כמו שלשת התרועות, נמצא שכל תקיעה היא כאורך חצי תרועה. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת, וכל יבבה הוא שלש קולות קטנים, ונמצא שתרועה היא תשעה קולות קטנים. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה – לפני התרועה, כדרכה, וְאחר התרועה מָשַׁךְ – האריך בַּשְּׁנִיָּה, שאחרי התרועה, כִשְׁתַּיִם – כאורך של שתי תקיעות, כדי שתעלה לו התקיעה הזו גם עבור התקיעה שלפני התרועה הבאה, אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא תקיעה אֶחָת, וצריך לתקוע תקיעה נוספת לפני התרועה הבאה. כיון שאי אפשר לחלק תקיעה אחת לשתים.
מִי שֶׁבֵּרַךְ ברכות מלכיות זכרונות ושופרות של מוסף, וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה [-נזדמן] לוֹ שׁוֹפָר, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים, כיון שאין התקיעות חייבות להיות על סדר הברכות.
כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב בתפילה, בין בראש השנה ובין בכל תפילות השנה, ויוצא רק על ידי שמתפלל בעצמו, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב להתפלל בעצמו, ואינו יכול לצאת ידי חובה על ידי שמיעת הש"צ, כיון שהש"צ מוציא ידי חובה רק את מי שאינו בקי ואינו יודע להתפלל בעצמו. רַבָּן גַּמְלִיאֵל חולק ואוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, בין מי שבקי בתפילה ובין מי שאינו בקי, בין בתפילות של ראש השנה ובין בתפילות של כל השנה.
הדרן עלך מסכת ראש השנה
מסכת תענית
פרק א, משנה א: מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר:
מסכת זו עוסקת בענין הגשמים – הבקשה עליהם, וסדר התעניות בשנים בהן אין יורדים גשמים כתיקונם. פרק זה מתחיל בענין זמן הזכרת ובקשת הגשמים, ואחר כך עובר לעניני התעניות.
מבררת המשנה, מֵאֵימָתַי – מאיזה תאריך בשנה מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים – אומרים בתפילה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' [ומכונים הגשמים בלשון 'גבורות', לפי שזהו אחד הדברים שאנו רואים בהם את גבורותיו של הקדוש ברוך הוא], רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג – של סוכות, שזהו הזמן הראוי לירידת גשמים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג – שמיני עצרת, אבל בשבעת ימי חג הסוכות אין מזכירים את הגשמים, לפי שגשמים היורדים בסוכות הם סימן קללה, כמבואר במסכת סוכה (פ"ב מ"ט) שהדבר דומה לעבד שבא למזוג את הכוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לרבי אליעזר, הוֹאִיל וְאף אתה מודה שאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה כשהם יורדים בֶּחָג, לָמָה מַזְכִּיר אותם האדם בתפילה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי שיש לִשְׁאוֹל – לבקש את ירידת הגשמים בימים אלו, אֶלָּא רק לְהַזְכִּיר שהקדוש ברוך הוא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ – בעונת הגשמים, ועונת הגשמים מתחילה ביום טוב ראשון של סוכות. אָמַר לוֹ – השיב רבי יהושע לרבי אליעזר, לדבריך, שמזכירים את הגשמים אף בזמן שאיננו רוצים בירידתם, אִם כֵּן לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר את הגשמים, ואף בימות החמה, ומדוע בפסח מפסיקים להזכיר את הגשמים. [ורבי אליעזר סובר שבאמת רשאי האדם להזכיר גבורות גשמים במשך כל השנה, אלא שמיום טוב ראשון של סוכות זו חובה להזכיר, כיון שאנו עומדים לבקש על הגשמים, ויש להקדים דברי שבח וריצוי קודם שבאים לבקש].