משנה ד: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מְחַלְּלִין אַף עַל כֻּלָּן מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן:
כפי שהתבאר לעיל בזמנם היו מקדשים את החודש על פי הראיה, ולצורך כך היו באים עדים שראו את הלבנה, ולאחר חקירתם היו בית דין מכריזים שאותו יום – שבו ראו את הלבנה – הוא ראש חדש. ומן התורה מותר לעדי הראיה לחלל את השבת כדי לבוא לבית דין להעיד, בכל החודשים, אמנם חכמים תיקנו שעל רוב החודשים לא יחללו עדי הראיה את השבת, ורק עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים בשנה היו עדי ראיית הלבנה מְחַלְּלִין בהליכתם אֶת הַשַּׁבָּת, לבוא להעיד בבית דין שראו את הלבנה, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, וחשיבותם של חודשים אלו היא בכך שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא להודיע על קידוש החודש, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת – בקידושן תלויים כל החגים, בתשרי תלויים ראש השנה, יום הכפורים, חג הסוכות ושמיני עצרת, ובניסן תלויים חג הפסח וחג השבועות [החל חמישים יום לאחר הפסח]. וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, היו העדים מְחַלְּלִין את השבת אַף עַל כֻּלָּן – על כל חודשי השנה, מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן של מוסף ראש חדש, שיהיה קרב בזמנו.
