משנה ח: אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בַּקְּבְיָא, וּמַלְוֵי בָרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וַעֲבָדִים. זֶה הַכְּלָל, כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ:
משנתנו מונה את הפסולים לעדות, ובכלל זה לעדות ראיית החודש: אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין לעדות, הַמְשַׂחֵק עם חבירו בַּקֻּבְיָא על סכומי כסף, וכיון שאין האדם מקנה את הכסף לחבירו בלב שלם, אלא סומך על כך שינצח במשחק הרי הנוטל את הכסף נחשב כגזלן מדרבנן, וּמַלְוֵי בָרִבִּית, ואף שהלוה נותן את ממון הריבית מרצונו, החשיבוהו חכמים כגזלן ופסלוהו לעדות, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, והיינו כמו 'משחק בקוביא', שעושה תחרות עם חבירו על הפרחת יונים, ומי שהיונה שלו מקדימה להגיע למקום מסוים זוכה בממון, ופסול מאותו טעם של משחק בקוביא. וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית – העושים סחורה בפירות שביעית, שזהו איסור תורה, וכיון שעוברים על איסור זה כדי להרויח ממון, חששו חכמים שגם יעידו שקר עבור רווח ממון, ופסלום לעדות. וַעֲבָדִים כנעניים, והם פסולים מן התורה. זֶה הַכְּלָל, כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ, אבל עדות שהאשה כשרה לה, כגון להעיד על אדם שמת ולהתיר את אשתו להנשא, אף אותם שמנויים לעיל כשרים לה.
