מסכת ראש השנה, פרק א, משנה ט. פרק ב, משנה א

משנה ט: מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, אֲפִלּוּ בַמִּטָּה. וְאִם צוֹדֶה לָהֶם, לוֹקְחִין בְּיָדָם מַקְּלוֹת. וְאִם הָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת, שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַילָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ – את מולד הלבנה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ ברגליו, מחמת מחלה או חולשה, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר אפילו בשבת, או אֲפִלּוּ בַמִּטָּה, כדי שיוכל לבוא לפני בית הדין בירושלים ולהעיד על מולד הלבנה, כדי שיקדשו בית דין את החודש על פיו. וְאִם צוֹדֶה לָהֶם – אם אורבים להם השונאים בדרך, לוֹקְחִין בְּיָדָם מַקְּלוֹת כדי להלחם בהם. וְאִם הָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת, לאכול בדרך. מבארת המשנה מדוע מותר לנהוג כן אף בשבת, לפי שֶׁעַל הליכה למרחק של מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם, מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ, כלומר, אם יספיק העד לבוא באותו יום, קודם שיעברו לילה ויום, רשאי הוא לחלל את השבת, אבל אם יגיע לירושלים רק למחרת, ביום השלשים ואחד, הרי אין כל תועלת בעדותו, שכבר עיברו את החדש וקבעו את ראש החודש ליום השלשים ואחד, ומנין שמחללים את השבת על עדות החודש, שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם', ואף ראש חודש בכלל 'מועדי ה", ומלשון 'במועדם' יש ללמוד שכדי שיקבעו את יום ראש חדש בזמנו האמיתי מותר לחלל את השבת.
פרק ב, משנה א: אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:
אִם בית הדין שבירושלים אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ – את העד שראה את החודש [ולהלן יבואר מדוע צריכים להכירו], בית דין שבעירו היו מְשַׁלְּחִין אדם אַחֵר עִמּוֹ, המוכר לבית הדין שבירושלים, לְהַעִידוֹ – כדי שיעיד עליו שהוא אדם נאמן, ועל ידי זה יקבלו את עדותו. מבארת המשנה את הצורך בכך: בָּרִאשׁוֹנָה – בתחילה, הָיוּ מְקַבְּלִין את עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם, אף שלא הכירוהו, כי כל ישראל בחזקת כשרים, מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, והיו שוכרים עדי שקר שיעידו על קידוש החודש כדי להטעות את החכמים ולקלקל את זמני המועדות האמיתיים, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין את עדות החודש אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים – מאותם המוכרים לבית דין שהם אנשים נאמנים.