מסכת ראש השנה, פרק א, משניות ז-ח

משנה ז: אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, יֵלֵכוּ. לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֶלָּא שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן, יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אָב וּבְנוֹ וְכָל הַקְּרוֹבִין, כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא, שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְשֻׁחְרָר, וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין, קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ, וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ:
משנתנו דנה בקרובים הבאים להעיד יחד על ראיית הירח: אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ – את מולד הירח, יֵלֵכוּ לירושלים להעיד על כך, ולֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, שהרי הם קרובים, וקרובים אינם נאמנים להעיד יחד, אֶלָּא כדי שיוכל אחד מהם להצטרף עם עד אחר שיבוא לירושלים ויעיד על ראיית החודש, והטעם שהולכים שניהם ואין די בהליכת אחד מהם, כדי שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן, יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, אָב וּבְנוֹ, וְכן כָּל הַקְּרוֹבִין, כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ, שהרי אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואהרן 'החדש הזה לכם ראש חדשים', ומלשון 'לכם' יש ללמוד שאף שניכם יכולים להעיד עדות החודש, אף שאתם אחים וקרובים זה לזה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה היה בְטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא, שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְשֻׁחְרָר, וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים – בית דין של כהנים שהיה בבית המקדש אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וכדעת רבי שמעון שקרובים כשרים לעדות החודש, וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ המשוחרר, כיון שסברו שיש לדרוש מלשון 'לכם' שרק מיוחסים כמותכם כשרים לעדות זו, ולא גרים [ועבד משוחרר נחשב כגר]. וּכְשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין שישבו בלשכת הגזית, שהם המכריעים את קבלת עדות ראיית החודש, קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ המשוחרר, כיון שהם סברו שאין עדות זו צריכה דוקא מיוחסים, וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ מלהעיד יחד עם אביו, כיון שהם סוברים שקרובים פסולים לעדות זו של ראיית הלבנה.
משנה ח: אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בַּקְּבְיָא, וּמַלְוֵי בָרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וַעֲבָדִים. זֶה הַכְּלָל, כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ:
משנתנו מונה את הפסולים לעדות, ובכלל זה לעדות ראיית החודש: אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין לעדות, הַמְשַׂחֵק עם חבירו בַּקֻּבְיָא על סכומי כסף, וכיון שאין האדם מקנה את הכסף לחבירו בלב שלם, אלא סומך על כך שינצח במשחק הרי הנוטל את הכסף נחשב כגזלן מדרבנן, וּמַלְוֵי בָרִבִּית, ואף שהלוה נותן את ממון הריבית מרצונו, החשיבוהו חכמים כגזלן ופסלוהו לעדות, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, והיינו כמו 'משחק בקוביא', שעושה תחרות עם חבירו על הפרחת יונים, ומי שהיונה שלו מקדימה להגיע למקום מסוים זוכה בממון, ופסול מאותו טעם של משחק בקוביא. וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית – העושים סחורה בפירות שביעית, שזהו איסור תורה, וכיון שעוברים על איסור זה כדי להרויח ממון, חששו חכמים שגם יעידו שקר עבור רווח ממון, ופסלום לעדות. וַעֲבָדִים כנעניים, והם פסולים מן התורה. זֶה הַכְּלָל, כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁרָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ, אבל עדות שהאשה כשרה לה, כגון להעיד על אדם שמת ולהתיר את אשתו להנשא, אף אותם שמנויים לעיל כשרים לה.